הפסיכולוגית מרווה אל-סייד עלי אמרה ל"דמה": התנצלות ההורים משפרת את הביטחון הרגשי של הילד ואינה פוגעת בסמכותם החינוכית.
פרטים:
הפסיכולוגית מרווה אל-סייד עלי הסבירה בראיון לרשת חדשות דמה כי התנצלות כנה מסייעת בשיקום היחסים בין הילד להוריו, ומהווה מודל מעשי לכיבוד רגשות, תוך הדגישה על חשיבות ההבחנה בין התנצלות על התנהגות לא נכונה לבין נסיגה מאחריות חינוכית.
אל-סייד עלי הדגיש כי התנצלות האב או האם מעבירה מסר ברור לילד שכבודו נשמר, ותורמת לחיזוק בטחונו הרגשי ואמונו בהוריו ולהקלה על חששותיו, וציין כי הכבוד מתחזק בצדק ובאמון, לא בפחד, וכי הודאה בטעות של המשפחה אינה פוגעת במעמד המשפחה.
היא הזהירה שסירוב ההורים להודות בטעות ושימוש בנימוקים כמו "אני עושה את זה לטובתך" או "אתה הסיבה" גורם לילד להאמין שרגשותיו אינם חשובים, מה שמייצר רגשות של כעס וטינה, מחלישה את התקשורת ומאמנת אותו להכחיש ולהאשים אחרים במקום לקחת אחריות.
המומחה נתן דוגמה לעמידה בהבטחות; כמו למשל אב שמפר הבטחה לצאת לפיקניק, ומדגיש שהודאתו הישירה בטעות והתנצלות נותנת מענה לאכזבה של הילד, ומחזקת בו שהודאה בטעות מבטאת אומץ ואינה מפחיתה מערכו האנושי.
היא הדגישה שילדים לומדים באמצעות דוגמה והתבוננות התנהגותית. ראיית הורים מתנצלים מלמדת אותם שטעות היא חוויה אנושית שנתקלת באחריות, ומציינת את הצורך להפריד בין ביצוע התנהגות שגויה לתיוג אישיות הילד בשליליות, כך שיבין שטעויות ניתנות לתיקון.
הראיתי שהתנצלות לא שוללת תקיפות, שכן הורים יכולים להתנצל על רגשיות, כמו צרחות או האשמות נמהרות, מבלי לסגת מהכללים החינוכיים או מהגבולות והבקרות המוסכמות, תוך הימנעות מהצדקות שווא או החזקת הילד אחראי לכעסם.
היא הדגישה כי התנצלות אמיתית מחייבת שינוי ממשי בהתנהגות כדי להימנע מלחזור עליה, והזהירה שחזרה על אותה טעות תוך הסתפקות בהתנצלות מילולית מאבדת את השפעתה הערכית והחינוכית.
היא ציינה מצב שבו הילד חרג מזמן השימוש בטלפון והאב צעק לעברו והסביר שהגישה הנכונה נעוצה בהתנצלות של האב על עוצמת הכעס שלו בזמן שההסכם נשאר בתוקף, כך שהילד ילמד לפתור מחלוקות באמצעות דיאלוג ללא עלבון.