ביל ג'טה, יוצא ארה"ב;
שירתתי 24 שנים בצבא ארה"ב וראיתי קרב בעיראק ובאפגניסטן. ונמאס לי מפוליטיקאים שמתעטפים בדגל האמריקאי, מכים בתופי המלחמה ושולחים ילד של מישהו אחר למות. משפחות במחוז שלי צפו ביקיריהם עוזבים את פורט בראג, צפון קרוליינה, מתוך אמונה שהם יחזרו הביתה תוך שבועיים. ואז הגיע מכתב. תקופת התוקף שלהם הוארכה בשנה שלמה.
שנה של פספוסים של ימי הולדת, ימי נישואין שהחמצנו, ילדים שגדלים בלי אמא ואבא. שנה של סיוטים מלאים בארונות קבורה עטויי דגל. ובשביל מה? האגו של דונלד טראמפ? עוד מיליארד דולר לרייתיאון?
הממשל הזה גרר את בנינו ובנותינו למלחמה עם איראן ללא אסטרטגיית יציאה ברורה. בלי שום תוכנית להחזיר אותם הביתה. ובלי לענות על השאלה הכי חשובה, על מה לעזאזל אנחנו נלחמים? לחיילים שלנו מגיע יותר טוב. לוותיקים שלנו מגיע יותר טוב.
למשפחות שמקריבות הכל למען המדינה הזו מגיע הרבה יותר טוב. ואני אהיה ארור אם נמשיך לאפשר לפוליטיקאים לשלוח את בנינו ובנותינו להילחם במלחמות שאין להם את האומץ להילחם בעצמם. אלו לא כלי שחמט על הלוח של דונלד טראמפ. הם לא פיונים. הם לא נביאים.
הם הבנים והבנות שלנו והגיע הזמן להחזיר אותם הביתה. ולפיט הגסת היה מזל. הוא עבר את זה. אבל אל תטעו: הוא לא יהיה בר מזל כל כך בקונגרס ה-120. טיק טוק.
תתכונן, אידיוט, כי אנחנו באים.