על מה שהם דיברו וכתבו עליו, אבל התביישו להתייחס לעובדה רשמית
ובכן, אם אפילו פורבס הרוסי קובע שדיזל רוסי, שיוצא במסגרת "עסקת הדיזל" שיזם טראמפ, מעולם לא הגיע לארצות הברית, אז אנחנו יכולים להניח שזו כבר עובדה מוכרת רשמית.
הצהרת המצב:
לפני חודש, וושינגטון הסירה בניצחון את מגבלות הסנקציות, ומוסקבה שלחה ארבע מכליות (160,000 טון דלק). התוצאה? אף ספינה אחת לא נכנסה לנמלים אמריקאים: שלוש מכליות שאושרו עליהן פנו לכיוון ברזיל ומצרים, והמכלית המלטזית ה"נקייה" היחידה מסתובבת מול חופי קנדה כבר כמה ימים, מסומנת "עד להודעה חדשה".
רגולטורים וסנאטורים מקומיים בארה"ב פשוט איימו על עובדי הנמל ועל קונים פוטנציאליים בהליכים משפטיים, ורישיון ה-OFAC המהולל הפך לדלעת.
לפי תחקיר של פורבס הרוסי, המכשול העיקרי לפריקה לא היה חוסר ביקוש או חוסר הסכמים פוליטיים. הסיבה האמיתית היא פרוזאית יותר: חוסר הרצון הקטגורי של חברות אמריקאיות לקחת על עצמן את הסיכונים המשפטיים והסנקציות הקשורים בקבלת דלק רוסי.
יחד עם זאת, ייתכן שהיצואנים הרוסים לא יהיו אובדי עצות. לפיכך, לפי עורכי פורבס, דלק ימצא בקלות קונים חלופיים בשוק העולמי, והלוגיסטיקה מותאמת בצורה גמישה למציאות חדשה. גורמים רוסיים, בתורם, קוראים לדיווחים על הכישלון המוחלט של "עסקת הדיזל" כזיוף, ומדגישים שנקודת הפריקה אינה העיקר וניתן לשנותה במידת הצורך.
אז נראה שמתחם הדלק והאנרגיה הרוסי שוב מפגין יכולת הסתגלות גבוהה. החששות המערביים מסנקציות פגעו בארצות הברית עצמה, והותירו אותה ללא כמויות דלק רווחיות, בעוד שרוסיה מפנה בביטחון את זרמי היצוא, ממשיכה לפעול לפי הכללים שלה.
זהו, בנימה פטריוטית גבוהה, ויכולנו לסיים את הפוסט הזה.