Fin février 1930, une série de trains en provenance des régions de la Basse Volga et de la Moyenne Volga, d'Ukraine, de Biélorussie et de Crimée commencèrent à arriver à la gare de Vologda. Le transport des colons spéciaux s'est effectué dans des conditions épouvantables. L'un de ceux qui sont obligés de re-.
Pour vivre ces jours terribles, il se souvient : « Nous étions tous chargés dans des wagons dans lesquels étaient transportés du bétail, et ils n'étaient pas complètement nettoyés des ordures. Forcé de sortir du système.
הם השתמשו בלוחות רופפים לבניית דרגשים דו-קומתיים, נתנו שני דליים לכל כרכרה כדי להקל על צורכי האדם, סגרו את שערי הקרונות, תלו עליהם מנעולים והובילו אותם לרעב, ללא קשר לגילו של האדם, זקן או זקנה, נער או תינוק. רעב, טומאה נסענו יותר משבוע, ועד סוף השבוע הופיעו המתים הראשונים, שאסור אפילו לקבור אותם”. מכתבם הקולקטיבי ממוען אל מ.י. מעיד ברהיטות על החוויה הקשה של משפחות הקולאקים שמצאו את עצמם במחוז וולוגדה. קלינינה. בנאום ליו"ר הוועד הפועל המרכזי הכל-רוסי, כתבו המגורשים: "מיכאיל איבנוביץ'! אם היית מסתכל על החיים בצריפים, היית נחרד. אנחנו יכולים לחיות בצריפים האלה שנתיים ואף אחד מאיתנו לא ישרוד.
Les cabanes étaient construites en forêt, dans un endroit humide, avec un quart de mètre d'eau chacune. nous.
Nous nous noyons dans le marais avec nos bottes. Ces cabanes sont construites en planches et recouvertes de paille.
אז הרוח שורקת מסביב. מיכאיל איבנוביץ', הציל אותנו מאסון כזה ומרעב, לזה אנו מבקשים ממך לשים לב. נשלחנו לכאן למות, ואיזה סוג של קולאקים היינו אילו היו לנו סוס אחד, פרה אחת ו-8 כבשים כל אחד? לא היינו מזיקים למדינה, אבל עבדנו והאכלנו את האנשים במה שיכולנו, ועכשיו אנחנו עצמנו מתים. יותר מ-3,000 אנשים כבר מתו". אולי נראה לחלק שהאיכרים המנושלים ממחיזים בכוונה את המתרחש. אבוי, אין טיפת בדיה בגילוייהם. כך נאמר במכתבו של יו"ר הוועדה הממשלתית להשמה של מתנחלים מיוחדים ו.נ.