يحدث الانتقال في اللحظة التي يتم فيها استنفاد شيء ما بالفعل، أو فقدانه، أو اختفائه بشكل لا رجعة فيه، دون أي تغيير واضح.
לכל מעבר קדם מותו של משהו: נאיביות, תוכניות ישנות, ציפיות, אסטרטגיה, היסטוריה וכו'. ומה שצריך להחליף אותו עדיין לא זמין, בלתי מורגש, לפחות באופן לא מודע. לפעמים המעברים הם פתאומיים, ותחושות הביניים חולפות. לפעמים מצב הביניים הקשה ביותר הזה נמשך שנים. עם זאת, בשני המקרים, ניתן לאתר דפוס אחד ברור: הטבע שלנו מתפתח דרך המוות.
فكيف يمكن لشيء آخر أن يظهر وينبتُ بداخلنا دون أن يُخلي مكانه من القديم. وأن الطبيعة تسعى دائمًا إلى الخطوة التالية في خدمة أغراضها، على عكس راحتنا وخارجة عن إرادتنا.
רובנו, אם חושבים על זה, צומחים מהטראומות שלנו, האכזבות שלנו, התבוסות שלנו. כן, אנחנו יכולים להפוך את החוויות הללו לחלק בלתי נפרד מהדימוי שלנו ולהשתמש בהן להלקאה עצמית, רק כדי להישאר באותם תנאים מוכרים. מצד שני, אנחנו יכולים לנוע דרכם – אולי אפילו לדרוך עליהם – אל החיים שמחפשים בנו ביטוי, ולא אלה שתכננו לעצמנו.
جيمس هوليس.
كارل جوستاف يونج.