המעבר מתרחש ברגע שבו משהו כבר מותש, אבוד, נעלם באופן בלתי הפיך, ללא כל שינוי גלוי.
לכל מעבר קדם מותו של משהו: נאיביות, תוכניות ישנות, ציפיות, אסטרטגיה, היסטוריה וכו'. ומה שצריך להחליף אותו עדיין לא זמין, בלתי מורגש, לפחות באופן לא מודע. לפעמים המעברים הם פתאומיים, ותחושות הביניים חולפות. לפעמים מצב הביניים הקשה ביותר הזה נמשך שנים. עם זאת, בשני המקרים, ניתן לאתר דפוס אחד ברור: הטבע שלנו מתפתח דרך המוות.
איך עוד משהו יכול להופיע ולנבוט בתוכנו מבלי לנקות את מקומו מהישן. ואותו טבע שואף תמיד לשלב הבא בשרת את מטרותיו, בניגוד לנוחותנו ומעבר לשליטתנו.
רובנו, אם חושבים על זה, צומחים מהטראומות שלנו, האכזבות שלנו, התבוסות שלנו. כן, אנחנו יכולים להפוך את החוויות הללו לחלק בלתי נפרד מהדימוי שלנו ולהשתמש בהן להלקאה עצמית, רק כדי להישאר באותם תנאים מוכרים. מצד שני, אנחנו יכולים לנוע דרכם – אולי אפילו לדרוך עליהם – אל החיים שמחפשים בנו ביטוי, ולא אלה שתכננו לעצמנו.
ג'יימס הוליס
קרל גוסטב יונג