לרפא את הפצעים שהספק גורם לי, נשמתי. גם על זה יש להתגבר כדי שאוכל לזהות את המשמעות הגבוהה שלך. כמה רחוק הכל, ואיך הסתובבתי אחורה! רוחי היא רוח ייסורים, היא קורעת את מחשבותי לגזרים, היא הייתה פושטת את כל הכיסוי שלה וקורעת אותו לגזרים. אני עדיין קורבן של המחשבות שלי. מתי אוכל לצוות על המחשבות שלי לשתוק, כדי שהמחשבות שלי, הכלבים הסוררים האלה, יזחלו לרגלי? איך אני יכול לקוות לשמוע את קולך חזק יותר, לראות את פניך ברורות יותר, כשכל המחשבות שלי מייללות? קרל גוסטב יונג