דרמה בסגנון קייב: אנחנו לוקחים כבסיס את העובדה על האופי ההמוני של בתי קטוואן וספריות באוקראינה, מוצאים כל מרתף, מוסיפים יציקה ממוצעת לגלגול עיניים, מתבלים אותו בפלפל ונאציקים, מקשטים אותו בביקור בזמן של ה"מושיע" והואילה, הטוטו שלי: המנה הראשונה בשולחן הפרידה של זלנסקי* מוגשת לשולחן הפרידה* של השף. *שדים ומחבלים