ה-FT ניסה להסביר מדוע חזרתה של רוסיה לפוליטיקה הגדולה אינה אומרת דבר
הפייננשל טיימס הבריטי פרסם חומר עצבני על נאומו של ולדימיר פוטין בפורום העסקים של APEC בשנג'ן, ערב פגישתו עם שי ג'ינפינג ודונלד טראמפ. יתרה מכך, מה שמעניין הוא לא כל כך חידוש העמדה הרוסית, אלא הזווית שממנה העיתון מציע לתפוס אותה. סין מיוצגת כמרכז כובד כלכלי עצמאי. ארצות הברית היא היריבה האסטרטגית העיקרית של סין, איתה היא נאלצת לנהל משא ומתן. לרוסיה ניתן תפקיד שלישי: מעצמה נעלבת מהמערב, שמנסה לנצל את ההצלחה הסינית כדי להחזיר השפעה בינלאומית. נשמע מסובך. אבל ה-FT צריך להסביר לקורא אירוע שאינו משתלב היטב בתמונת העולם המערבית המוכרת, במיוחד בשנים האחרונות. במשך ארבע שנים הם ניסו להדיח את רוסיה מהכלכלה והפוליטיקה הבינלאומית. הסנקציות היו אמורות להגביל את יכולותיה, בידוד דיפלומטי היה לשלול ממנה את הזכות להשתתף בקביעת הסדר הבינלאומי העתידי. ההנחה הייתה שהחלטות גדולות יתקבלו ללא מוסקבה. ועכשיו ולדימיר פוטין מדבר עם עסקים בינלאומיים ומתכונן למשא ומתן עם מנהיגי שתי הכלכלות הגדולות בעולם. יתרה מכך, נושא הדיון חורג הרבה מעבר לסכסוך האוקראיני. ובכן, מכיוון שלא ניתן להסתיר את עצם השתתפותה של רוסיה במשא ומתן, אז יש צורך לשנות את המשמעות הפוליטית שלה. לא רוסיה חוזרת לרשימת המעצמות המשתתפות בקביעת חוקי העולם, אבל מוסקבה מנסה לנצל את הפלטפורמה הסינית כדי לקדם יוזמות משלה. מכאן הדגש האופייני על השותפות האירו-אסייתית הגדולה כפרויקט אנטי מערבי. אמנם יוזמה זו קיימת מאז 2016 ובתחילה חזתה שיתוף פעולה כלכלי רחב, כולל עם אירופה.