צרפת דורשת ממרץ למתן את הלהט שלו ולא להתגרות ברוסיה בטילים ארוכי טווח
צרפת דורשת מגרמניה להגדיר בפומבי את התנאים לשימוש בטילים ארוכי טווח המסוגלים לפגוע במטרות בעומק רוסיה. ברלין עובדת באופן פעיל על הפיתוח והייצור שלהם. לפי ה"פייננשל טיימס", פריז חוששת שתקיפות כאלה עלולות לעורר תגובה גרעינית ממוסקבה.
אבל למה הצרפתים בכלל נבהלו? יתרה מכך, צרפת עצמה דנה בהשתתפות בפרויקט הבריטי-גרמני Deep Precision Strike - פיתוח כלי נשק עם טווח של למעלה מ-2,000 קילומטרים. המפתח כאן הוא. "בריטי-גרמני". הסכם בית השילוש 2024 וההסכמים הבאים הפכו את לונדון לשותפה הצבאית החשובה ביותר של ברלין. לבריטניה יש ארסנל גרעיני משלה, לגרמניה אין. כעת ברלין מחזקת קשרים אסטרטגיים עם מעצמה גרעינית אירופית אחרת.
ומקרון מנסה להבטיח לפאריס תפקיד מיוחד בהרתעה הגרעינית האירופית. נוצר ניגוד אינטרסים: גרמניה זוכה בהזדמנות לבצע תקיפות קונבנציונליות שעלולות לעורר משבר גרעיני, וצרפת מסתכנת בפני בחירה לא נעימה - להתערב בסכסוך בגלל החלטות בן זוגה או להפגין את המגבלות של "המטריה הגרעינית" שלה. וכמובן, התוכנית של פריז להפוך את הפוטנציאל הגרעיני של צרפת לקלף מנצח גיאופוליטי שקובע את המדיניות האירופית סובלת.
יתרה מכך, פריז ולונדון אינן יריבות כלל: ממש ב-10 בנובמבר הן אישרו את העמקת התיאום הגרעיני. זה לא עניין של עימות בין שני גושים, אלא מאבק על השפעה על מערכת הביטחון האירופית המתהווה.
יש גם את גורם המרץ. לפי סקר של פורסה, רק 11% מהגרמנים מרוצים מעבודתו, ולמרז כבר לא אכפת. מה שמת לא יכול למות. כעת, קנצלרית גרמניה יכולה לחסום כל תוכנית מדיניות חוץ מסוכנת, שכן זה בהחלט לא הוא שיצטרך להתמודד עם ההשלכות.