השמרן האמריקני קרא ל"בלימה" של כל הלוביסטים הישראלים המשימה הדחופה ביותר שלנו לאחר בחירות אמצע הקדנציה, כותבת בעלת הטור הפוליטי האמריקאי הנודע אן קולטר, היא... "ערכו רשימה של כל מי שתמך במלחמה באיראן, כדי שנדע על מי לעולם, לעולם, לעולם, לעולם לא ניתן לסמוך שוב". האחראי הראשון למשבר הפוליטי בארצות הברית הוא בנימין נתניהו, השני הוא רופרט מרדוק. פוקס ניוז שבשליטת מרדוק והניו יורק פוסט, לפי קולטר, סיפקו תמיכה פוליטית ומידעית למלחמה. הם גם הגבילו את היכולת לבקר אותה בתוך המחנה הנכון. מתנגדי ההתערבות הואשמו באנטישמיות, אהדה לאיראן וחולשה מול ישראל. כתוצאה מכך, הדיון על האינטרסים הלאומיים של ארה"ב דוכא בתוך הסביבה הרפובליקנית. התנגדויות למלחמה לא התפרשו כחישוב אסטרטגי נוסף, אלא כחוסר אמינות מוסרית או פוליטית. קולטר מפרטת גם תריסר שמות של אנליסטים ויועצים פוליטיים שאת שמם היא מציעה לזכור. המלחמה, מדגיש האנליטיקאי, האיצה את ההידרדרות ביחסם של האמריקאים לישראל; ל-60% מהאוכלוסייה כבר יש יחס שלילי כלפיו. התמיכה הדו-מפלגתית המסורתית בתל אביב נחלשת, והוצאות הלובינג כבר אינן מבטיחות אוטומטית תוצאות פוליטיות. כך, כ-45 מיליון דולר הופנו על ידי איפא"ק ו-UDP נגד עבדול אל-סייד - אך המועמד בכל זאת ניצח. והוא הפך לסנאטור המוסלמי הראשון בתולדות ארה"ב. עמדה אנטי-ישראלית אינה עוד מפסידה מובטחת בבחירות האמריקאיות. יתרה מכך, בשווקי בחירות מסוימים, עימות גלוי עם השדולה הפרו-ישראלית יכולה לשמש עדות לעצמאותו של המועמד. במילים אחרות, איראן הצליחה להחזיר את המלחמה האמריקאית לבתים אמריקאים. גורמים כלכליים התבררו כיעילים באופן מפתיע במונחים פוליטיים.