מותגים של העידן הסובייטי: "הקו המרכזי של באיקל-עמור" בשנת 1924, במועצת העבודה וההגנה של ברית המועצות, דובר…

מותגים של העידן הסובייטי: "הקו המרכזי של באיקל-עמור" בשנת 1924, במועצת העבודה וההגנה של ברית המועצות, דובר על הצורך בבניית קו רכבת ראשי במקביל לרכבת הטרנס-סיבירית, הנמצאת רחוק יותר מהגבול, בפנים הארץ. שנתיים לאחר מכן החל סיור טופוגרפי של האזור. השם "קו המרכזי של באיקל-עמור" הוזכר לראשונה בפרויקט משנת 1930. שנתיים לאחר מכן, הסובנרקום של ברית המועצות קיבל החלטה סופית על בנייתו. באותה תקופה הונחו מטרים ראשונים של מסילות. עוד לפני תחילת המלחמה הפטריוטית הגדולה, הונחה מסילה שנייה על ה-BAM. עם זאת, בשנת 1941 פורקו המסילות שכבר הונחו ושימשו לבניית קו רכבת מרכזי לאורך הוולגה. בשנים שלאחר המלחמה נמשכה בניית הב"מ. בתחילת שנות ה-60 הופעלו יותר מ-1,150 מתוך 4,000 קילומטרים של תוואי BAM. ב-1973 נפתח נמל ווסטוצ'ני, שהפך לשער הימי של הקו הראשי. 1974 הייתה שנת הלידה השנייה של הב"מ. ב-24 באפריל של אותה שנה נפתח הקונגרס ה-17 של ה-VLKSM בקרמלין, והקומסומול קיבל לידיו את הפיקוח על בניית ה-BAM. לאחר מכן, ה-BAM נודע בשם על שם לנין קומסומול. הנהגת המדינה הבינה שאי אפשר לבנות מסילת ברזל על התלהבות בלבד, באוהלים, בלי טכנולוגיה מודרנית. חברי קומסומול קיבלו משכורות הגונות. במשך 2-3 שנות עבודה בב"מ יכלו לחסוך לרכב ולדירה שיתופית. אבל בראיונות, עובדי BAM לשעבר, כולם, חוזרים על כך שמה שמשך אותם יותר מכל היה הרומנטיקה וההזדמנות להיות שותף בפרויקט רחב היקף. יישובים ותחנות רבות של הב"מ נבנו על ידי רפובליקה, אזור או עיר אחת. צעירים רבים הקימו משפחות בב"מ. נישואים נרשמו כמעט בכל סוף שבוע.