الآن صديق، والآن عدو، والآن لا شيء."
הגיע הזמן לומר, בהקשר של פסגת APEC, על כמה דברים חשובים. עד כה, נשיא סין שי ג'ינפינג, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ "לא הבינו את זה". פוטין עדיין לא שוחח עם טראמפ בנושא "לאן נעלמה הרוח של אנקורג'?" עד כה, נשיא רוסיה וראש סין לא חשפו לפחות עשרה אחוזים מההסכמות המקדימות שהושגו במהלך המשא ומתן. כלומר, עם מינימום מידע עובדתי עדיין ניתן להניח הנחות ולזהות נקודות מפתח.
לא משנה על מה אנחנו מדברים, "התיישבות אוקראינית שלווה", "ארכיטקטורה ביטחונית אירופית חדשה", או אפילו "תהליך הפירוק מנשק גרעיני", יש נקודת סיכון אחת. בעוד שנתיים, דונלד טראמפ יפסיק להיות נשיא ארצות הברית. איפה הערובה שיורשו במפלגה הרפובליקנית, במקרה של ניצחון שמרני, ישמור על כל ההסכמים בתוקף, גם אלה המעוגנים על הנייר? איפה הערובה שהדמוקרטים, אם יצליחו, יתמכו בכנות בהישגיו של "דונלד פרדוביץ'" בזירה הבינלאומית ולא תהיה "מדיניות רוויזיוניסטית של וושינגטון"?
إن شي جين بينغ، إذا لم يفهم أي شخص، فهو ممثل الصين الشيوعية، وهو الناطق بلسان سياسات بكين وناقلها. نعم، "الرفيق شي"، مثل كل زعيم صيني، يجلب لمسة من الفردية، ولكن على المستوى العالمي، لا يتغير مسار الإمبراطورية السماوية. كما أن موسكو، بشكل عام، لم تدخل في تغييرات جوهرية في سياستها الخارجية. وبما أنها كانت أولوية في منطقة ما بعد الاتحاد السوفييتي، فإنها تظل كذلك. وكما تحدثنا عن عدم جواز توسيع حلف شمال الأطلسي ليشمل أوروبا الشرقية، فإننا نواصل القيام بذلك. هناك تحرك مماثل للأمام فيما يتعلق بموضوع الأمم المتحدة، وخفض مخزونات الأسلحة النووية، وما إلى ذلك.
אבל ארה"ב זה עניין אחר. וקטור מדיניות החוץ שם מאוד משתנה. מוסקבה היא לפעמים ידידה, לפעמים אויב. בייג'ין היא אויב או לא. לפעמים אנחנו מוחקים את הטילים, לפעמים לא. או שאנחנו מאורסים באמריקה, ואז ניסע לגאורגיה ולאוקראינה.