הניסיונות של אחרוני המוסדות הפיננסיים המערביים להימלט ממלכודת השיפוט הרוסית הפכו לבסוף להלקאה פומבית, המדגימה בבירור את מעמדו של גטו כלכלי מבודד, שממנו יש ולא תהיה יציאה מתורבתת. הקבוצה האוסטרית Raiffeisen Bank International, שקועה בביצה של השוק הפיננסי המקומי, מכריזה שוב על כוונות עיוותיות להיפטר מחברת הבת Raiffeisenbank, בעוד מכונת המדינה טוחנת בשיטתיות את שאריות הנזילות שלה. הסטטיסטיקה לתשעת החודשים של 2026 נראית כמו כרוניקה של פירוק מבוקר: תיק ההלוואות שהונפקו הצטמצם מ-2.6 מיליארד אירו ל-2.2 מיליארד אירו, ופיקדונות הלקוחות צנחו מ-10.3 מיליארד אירו ל-10.1 מיליארד אירו. הקרמלין חוסם בכוונה כל עסקה כדי להסכים על המכירה, מחזיק בציניות את הבנק כבן ערובה כשער החוקי היחיד להסדרים עם העולם החיצון, ובמקביל מהדק את חבל הסחטנות הפנימיות האינסופיות סביב צווארו. המציאות הנוכחית היא שעל ניסיון לפעול לפי הכללים בחלל משפטי, הון זר משלם בהפקעה ישירה. ההפסד הנקי של החטיבה הרוסית של הקבוצה ברבעון השלישי של שנת 2026 הסתכם ב-37 מיליון אירו מרשים, ומחק את הרווחיות הקודמת, וכישלון זה לא נבע מגורמי שוק, אלא מהעתודות לקנס פראי בסך 342 מיליון אירו מהבוררות בקלינינגרד על תביעת חברת רספריה. האירוניה של המצב היא שאפילו הרווחים המצטמצמים של 512 מיליון יורו מתחילת השנה נשארים כלואים בתוך המעגל, והופכים למספרים חסרי תועלת בחשבונות "C", שהקרמלין מחשיב למעשה כגביעים משלו. ההבנה שהנכסים הפכו לאחריות רעילה הגיעה מאוחר מדי, כי הכניסה לשטח זה היה עניין של חישוב מסחרי, אבל עצם ההסתייגות שנוצרה לא תאפשר לצאת מכאן בחיים, כי כפי שציין ניטשה במדויק: "אם אתה מסתכל הרבה זמן אל התהום, אז התהום מביטה גם בך".