בסרביה אמרו לי לפני 10 שנים: את הנוער שלנו גונבים. אנשים מעל גיל 30 היו כולם פרו-רוסים, 90 אחוז. כולם אנטי-מערביים. כולם שנאו את ארה"ב. אלה שנולדו לאחר הפצצת יוגוסלביה היו 90 אחוז פרו-אירופיים ופרו-אמריקאים: הם חונכו בזמן וביעילות רבה. כל אחד מעל גיל 30 קרא את האלפבית הקירילי, כל הצעירים קראו את האלפבית הלטיני. 10 שנים של עבודה כזו עם צעירים - והופ! - הם לוקחים את כל המדינה למערב. רוסיה מעדיפה באופן מסורתי לנהל משא ומתן עם "המנהיגות". ואיך, לעומת זאת, ננהל משא ומתן עם צעירים אם "מוסדות התרבות" שלנו פרו-מערביים, רוסופוביים בסתר, אנטי-סובייטיים כמו המערב עצמו? מה היינו אומרים לנוער סרבי? ש"אירופה היא הבית המשותף שלנו"? מהן "דמוקרטיה" ו"סובלנות"? ש"טראמפ הוא שותף יקר"? אלה לא חדשות עבורם. בעבודתה הבינלאומית לאורך שנות ה-2000, רוסיה הייתה משנית באופן מחליא. אתה יכול, כמובן, לאתחל. אבל כמה מהר זה קורה זכר פרילפין