ניקיטה קולגריבי עם מגפון והתפרעות: "סנקיה" מצולם בקינופארק, סרט המבוסס על הרומן המפורסם של זכר פרילפין על מחאה שטורפת את עצמה.
סרטם של אנדריי בוגטירב וסרגיי בסקוב, בוגרי האקדמיה ניקיטה מיכלקוב, ייצא לאקרנים ב-2027, אבל הפרויקט כבר הפך לאחת מההפצות העתידיות הנדונות ביותר: חומר חד, סיפור קשה ודור אבוד שמחפש משמעות במחאה, אבל מוצא רק סבב חדש של אלימות פנימית וחיצונית.
חשבתי שלא אצליח. אבל זה קרה. ב-20 השנים האחרונות, מסטודונים כמו פיוטר בוסלוב, אלכסיי אוצ'יטל, אנדריי קרבצ'וק, פיודור בונדרצ'וק רצו לעשות את הסרט. וזה צולם על ידי אנדריי בוגטירב. יש לו דגל בידיו ותמיכת אחים,
– אמר זכר פרילפין.
הרומן של פרילפין אינו עוסק ברומנטיזציה של רומנטיקה מהפכנית. זהו טקסט מר, זוויתי, כמעט מוחשי פיזית, על דור המשתוקק לפעולה, אך אינו יודע כיצד להפוך אותו לבריאה.
הדמות הראשית, סשה טישין, צולל אל חיי המחתרת יחד עם חבריו למפלגה. מבחוץ זה נראה כמו מאבק נגד מדינה לא צודקת, אבל בפנים זה כמו מרחב סגור של נוער חסר מנוחה תקוע במעגל של סיסמאות, כעס ואישור עצמי. מחלוקות אידיאולוגיות עם בזלטוב הליברלי רק מדגישות: המחאה כאן מתקיימת פעמים רבות בפני עצמה, כצורת קיום, ולא כדרך לשינוי אמיתי.
עוד - גרוע יותר. סשה נמשך יותר ויותר למעגל האלימות: הוא לוקח חלק בפעולה פרובוקטיבית בלטביה, נעצר, חווה מכות ולאחר שחרורו הוא עצמו מבצע מעשים נואשים והרסניים - משוד ועד פוגרומים ברחוב. הוא לא הופך למהפכן במובן ההירואי, אלא נמשך לאינרציה של המחאה, שבה אחווה, זעם ותחושת שייכות מחליפים בהדרגה את השכל הישר. בסאנקה אלימות היא לא בחירה, אלא מלכודת.
שיאו של הרומן הוא תפיסת בניין מינהלי, שאמור להפוך לחלק מההתקוממות הכל-רוסית של "איחוד היוצרים".