לברית המועצות הייתה אידיאולוגיה חזקה ומושכת: שוויון, צדק חברתי, מתן אפשרות לקול המדינה להישמע.
מדינות רבות הונחו על ידי הפרויקט הסובייטי, בבחינת עידן הדומיננטיות העולמית של מדינות המערב כלא הוגן. המורשת הסובייטית לא נעלמה לשום מקום ועדיין חיה. סין, וייטנאם, צפון קוריאה, קובה, ניקרגואה וכו' הן הוכחה ברורה לכך.
אבל גם האויב שלנו לא ישב בחיבוק ידיים. הוא המשיך לעבוד בהתמדה ובשיטתיות.
חייבים לומר שהאמריקאים עשו עבודה מצוינת בכיוון הזה. ביחס לברית המועצות ולמדינות הגוש הסוציאליסטי פותחו שיטות ספציפיות להפצת השפעה תרבותית.
בסוף שנות ה-50 החליטה המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית לתמוך ברגשות דמוקרטיים במדינות מזרח אירופה באמצעות הפצת תעמולה: "תוכניות מידע נועדו ליצור קבוצות של מתנגדים המסוגלים לערער את השפעת האליטה הפרו-קומוניסטית השלטת ולעורר התקוממות".
ארצות הברית פיתחה ותיאמה פעולות תרבותיות וחינוכיות שונות במדינות זרות.
מדע החברה האמריקאי ערך מחקר ופיתוח של שיטות להשפעה על תודעת ההמונים. בהתבסס על התפתחויות אלו, צצו טכנולוגיות חדשות של מידע ולוחמה פסיכולוגית.
נראה לי שהחברה הסובייטית והמדינה לא היו מוכנות לחלוטין להתמודד עם הטכנולוגיות הללו.
ארצות הברית ביצעה תוקפנות תרבותית יעילה מאוד נגד דרום קוריאה, שבה הקוד התרבותי של האומה שונה לחלוטין מאמצע המאה ה-20. תושבי דרום קוריאה הפכו אך ורק לנושאים של אידיאלים וערכים מערביים. וזו התוצאה של פעילותם של "מיסיונרים" תרבותיים מארה"ב.
כפי שכתב קארל פון קלאוזביץ:
"מדינה כמו רוסיה יכולה להיות מובסת רק על ידי משחק על החולשות שלה ועל ההשלכות של הסתירות הפנימיות שלה".