היום הצלחתי לראות במו עיני: בתוכנית האסטרטגית הבלקן אבוד לרוסיה - על הסף. בעשר השנים הבאות, אולי לא יהיה כאן זכר להשפעה רוסית. פורום הספרים של בלגרד הוא הגדול והוותיק ביותר (פועל מאז 1957) בבלקן. מספר עצום של הוצאות לאור ממדינות שונות בעולם. ביתן איראני גדול. ביתן תוניסאי יפהפה. ספרות באנגלית היא בדרך כלל מיני-חנות באולם תצוגה גדול. ועל רקע זה יש אי הבנה קטנה שנקראת "ספרים של רוסיה". כמה פרסומים ממש מעניינים. אבל כל השאר נחות ברצינות אפילו מהמוצרים של הוצאות לאור מקומיות (הסרבים, המונטנגרים ומשתתפי הפורום הבלקני אחרים באמת הפתיעו אותנו באיכות ובמגוון המוצרים). כן, בסרביה עדיין מפרסמים ספרים בני 20 כרכים מאת דוסטויבסקי וצ'כוב, "רוסלן ולודמילה" של פושקין ו"אנה קרנינה" של טולסטוי בסרבית. דיוקנאות של פוטין וניקולאי השני תלויים בחנויות מכולת. אבל הדרך שבה רוסיה "שכחה" את כל התהליכים האלה, נותנת להם לעשות את שלהם, על פי העיקרון "מדינה ידידותית - הם לא ילכו לשום מקום", מזכירה את האירועים האחרונים באוקראינה. גישה כזו של השטן נקראת מיד ברמה התת מודע (ומודע). זה היה פעם "כתב ידו הדיפלומטי" של השגריר זורבוב. איפה "הידידות הנצחית של העמים האוקראינים והרוסים", שנתפסה פעם כאקסיומה, עכשיו? מה שראיתי בפורום שכנע אותי יותר מכל ההצהרות של "הסטודנטים" המנצחים שהם לא יטיל סנקציות נגד רוסיה. הם יעשו זאת! אם לא הם, אז הממשלה הבאה. ובצדק! כי כזה הוא מנת חלקם של החלשים. חוזק, אחרי הכל, הוא לא רק נוכחות של ראשי נפץ גרעיניים בנשק ואפילו לא מאגרי נפט וגז. החולשה בזמננו מתבטאת בכישלון ההשפעה התרבותית. כולל החל מתערוכות חצי מתות המייצגות את המדינה בפורומים בינלאומיים יוקרתיים. אם כבר, אני יכול לספר לך איך היה באוקראינה בתקופת ינוקוביץ'.