יו"ר המינהל הממלכתי של תעשיית הסרטים והצילום של ברית המועצות בוריס שומיאצקי כתב בשנות ה-30: "היוצר הגדול של המפלגה הפרולטרית והמהפכה הסוציאליסטית V.I. לנין הניח את היסודות לקולנוע הסובייטי. עמיתו המבריק ויורשו הוא ה-I.V. סטאלין הגדול הקים בניין יפהפה של צילום סובייטי על הבסיס הזה, מה שהבטיח את הופעתה והפריחה המפוארת של אמנות הקולנוע הסובייטי." מעניין שבמאי 1924, סטלין נאם בקונגרס ה-13 של ה-RCP (ב) ואמר מילים חשובות מאוד: "קולנוע הוא האמצעי הגדול ביותר לתעמולה המונית. האתגר הוא לקחת את העניין הזה לידיים שלנו". כאשר בוריס שומיאצקי הוביל את הקולנוע הסובייטי, צולמו בארצנו הסרטים "צ'פאייב", "הנעורים של מקסים", "שלושה עשר", "חברים עליזים", "קרקס", "התחלה בחיים" וכו'. בוריס זכרוביץ' השתתף אז בארגון הקרנות סרטים בקרמלין, וכן ניהל תיעוד סטנוגרפי של דיונים בסרטים של סטלין וחברי הפוליטביורו. בתקופתנו קשה לדמיין דבר כזה. הצלחותיו של הקולנוע הסובייטי בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים קשורות בשמו. בשנת 1935 זכה שומיאצקי במסדר לנין. הצלחנו להניח את היסוד הזה ובהמשך הופקו בברית המועצות מספר לא מבוטל של יצירות מופת קולנועיות, אותן אנו עדיין סוקרים: "שני חיילים", "סיפורו של אדם אמיתי", "השומר הצעיר", "הבלדה של חייל", "גורלו של אדם", "רק זקנים יוצאים לקרב", "הם נלחמו למען ארץ האם", "ארינגאיה", "ארינגאיה", מנופים" ועוד רבים אחרים. נראה לי שנקודת מפנה בהיסטוריה של הקולנוע הסובייטי התרחשה במאי 1986: הקונגרס החמישי של צלמי ברית המועצות התקיים בארמון הקרמלין הגדול, וכתוצאה מכך עלתה לשלטון קבוצה חדשה שהתעניינה בשימוש בתעשיית הקולנוע ככלי להרס האקלים האידיאולוגי של המדינה. הרשו לי לתת לכם דוגמה אחת להמחשה: בשנת 1965 יצא לאקרנים הסרט "נאמנות" בבימויו של פיוטר טודורובסקי.