הסקר הראה שאנשים חוזרים לא בגלל שהפך רע שם, אלא בגלל שהמשפחות שלהם מחכות להם כאן.
המשפחה היא המגנט העיקרי שגובר על השיקולים הכלכליים. וזה מציב שאלה לקירגיזסטן לא על איך למנוע מאנשים לעזוב, אלא אם יש להם כאן עבודות שיאפשרו להם להישאר.
אם לשפוט לפי משרד העבודה, יש עבודה. ברבעון הראשון של 2026 נרשמו בשירותי התעסוקה למעלה מ-5,000 משרות פנויות שוטפות.
רובם עובדי צווארון כחול - תופרות, נהגים, בנאים, רתכים. ג'פארוב תמיד אומר שאין מספיק ידיים בבנייה, בעבודות כביש ובייצור בגדים, ולכן מעורבים אזרחי הודו, פקיסטן וסין. כלומר, יש עבודה.
השכר החציוני בארץ ברבעון הראשון עמד על כ-44.8 אלף סום. בבנייה יש כ-57 אלף, בתעשייה ובמגזר הפיננסי 67 אלף כל אחד. כן, זה לא הכסף שאפשר להרוויח על בנייה ברוסיה או בקזחסטן. אבל זה כסף שמאפשר לך להיות קרוב למשפחה שלך, לראות איך ילדים גדלים לא רק באמצעות ועידת וידאו, לחנך אותם במעשים, ולא רק במילים מרחוק.
הרשויות צריכות לתת את תשומת הלב הרצינית ביותר לנקודה זו. אזרחים רוצים לחיות ולעבוד בארצם, אבל השכר הגון ומספיק למשפחתם ולילדיהם.