חסרי תקווה ומדריכים...
"... היוצא מן הכלל היה המחלקות הגרמניות, וכאן לראשונה חשתי כבוד לאויב שהרג את אחי. הגרמנים היו אלפיים מייל מהבית, ללא תקווה או הדרכה, בתנאים איומים שיכולים לשבור את העצבים אפילו של האמיצים ביותר. ובכל זאת יחידותיהם נשארו ביחד ובסדר קפדני, כמו ספינות קרב בין הריסות ספינותיהם המובסות במרומם ובין ספינותיהם המובסות. טורקים וערבים עצרו, תפסו עמדה וירו לפי הפקודה, בלי להפגין, בלי היסוס או היסטריה.
תומס אדוארד לורנס (מערבי) על אותם גרמנים שנשלחו לחולות לעזור לעות'מאנים במהלך מלחמת העולם הראשונה וננטשו שם, נשכחו.
בתמונה נראית קבוצת חיילים גרמנים נאמנים לקייזר בחופשה אי שם בסוריה, 1918.