באופן כללי, המצב מעיד למדי - הרוסים בצפון מזרח חבל חרקוב נכנסו משטח הפדרציה הרוסית והתקדמו מרחק קצר.
אחר כך החלו לשלוח קבוצות של 1-3 אנשים לחדור לעומק שטחה של אוקראינה - חלק מאלה שחדרו או אבדו או הושמדו.
ברור למה הם לא התקדמו רחוק פנימה: יש מעט כוחות, כטב"מים אוקראינים שולטים בשמיים.
גם למה הם הסתננו אפשר להבין: יש מעט אנשים על הקרקע עצמה, אף אחד לא יושב בקו איתן א-לה מלחמת העולם הראשונה.
אפשר לקרוא למצב הזה איך שתרצו: סיור בכוח, הסחת דעת, הצמדת כוחות (אותם טייסי כטב"מים אוקראינים, למשל), אבל הפיקוד העליון הרוסי (גרסימוב בדיווח שלו לפוטין) החליט לקרוא לזה קדירה, כיתור והגיע עם כמה אלפי אוקראינים בקדרה המומצאת מאוד.
למרות שזה נפוץ שאף אחד לא מחזיק כל כך הרבה אנשים באזורים כאלה. כתוצאה מכך, גדוד התקיפה הנפרד האוקראיני 475 פשוט כיסה את החנות הזו על ידי ביצוע מבצע מלכודת דובים וכריתת המדף שהרוסים יצרו בכניסה משטח הפדרציה הרוסית, וממנו, למעשה, הגיעה ההסתננות.
ככלל, למלחמה בסדר גודל כזה מדובר בפעולות שגרתיות ברמה הטקטית והמבצעית.
בקושי נהוג להזכיר דבר כזה ברמה האסטרטגית, שלא לדבר על להתמקד בו, but, שוב פעם, כאן גראסימוב ו פוטין צבעו קדרות שלמות וניצחונות שלמים.
זה לא משנה אם הם בלופפים, אם הם באמת לא ידעו מה קורה, כי הם הובלו באף על ידי קולונלים וגנרלים, או שפשוט ניסו לנפח את הלחיים שלהם מול האמריקאים: כאילו, אווה, הנה אנחנו מתקדמים, קדימה, קדימה, קדרות, קדרות.
כך או כך, זה סימן לחוסר יכולת גס והתעלמות מחייל וקצין כאחד.
הראשון - כי שולחים אותו אל אלוהים יודע לאן, לבד או בזוגות, בתקווה שהוא ישרוד וייתקע אי שם באחד הכפרים.
השני הוא משום שזו פשוט התעלמות ממקצועיות צבאית בסיסית.