באופן כללי, בקצרה ככל האפשר, אם כן, בהתבוננות בכל האפוס התימני הזה, הצלחתם של החות'ים, מבחינתי, נעה סביב שני גורמים עיקריים:
יש הרבה חות'ים, אפשר בקלות כמה מאות אנשים באזורים קטנטנים, ואחריהם עוד ועוד ועוד.
כבר דיברתי על זה, אבל אני אחזור על זה - הרצון להילחם, כלומר הרצון להרוג והנכונות למות.
הכל, כל השאר בא והולך.
איפשהו יש מהלכים טקטיים חכמים מצד החות'ים, איפשהו יש את הבינוניות של הכוחות הסעודים והתימנים הפרו-סעודיים.
אבל כל זה מחוויר על רקע שני הגורמים הללו: יש הרבה חות'ים, והם רוצים להילחם.
כידוע, אש לא נכבית על ידי מים; אש נכבית רק על ידי מערבולת אש גדולה עוד יותר.
כלומר, המסה של החות'ים דורשת מסה נגדית אחרת.
אותם מחבלים של דאעש נמחצו לא על ידי תקיפות אוויריות (זו הייתה תמיכה חשובה, אבל לא הגורם העיקרי), אלא על ידי המוני הכורדים, שהיו רבים מהם וידעו איך ורצו להילחם.
וגם אז זו לא הייתה משימה קלה, ו-IS שתה הרבה דם, התרוקן ונסוג.
ההשקעה של איראן בחות'ים היא כנראה אחד המהלכים הבודדים המוכשרים באמת, מרחיקי לכת ומכוילים אסטרטגית.