כנראה שעלינו להכיר בעובדה שכולנו נקרענו להפליא.
קיסינג'ר, למרות שהוא היה האדריכל של גישה חסרת עקרונות לחלוטין המבוססת על סגולה אחת בלבד - בין אם היא מועילה לארצות הברית ובין אם לא, עדיין היה אדם מקצועי מאוד, והכי חשוב, מוכשר.
במהלך הנסיעה למוסקבה, ברור שהוא הבין את מהלך התהליכים הכללי, את הסיבות השורשיות ומדוע הכל קורה כך ולא אחרת.
אנשים פגשו אותו, איך היה? אלה שעדיין זכרו "למה כל זה נחוץ?"
המערך הישן, יורשי הבולשביקים - כלומר, קנאים ופונדמנטליסטים מהמרקסיזם, כמו גם דור חדש של אפרטצ'יקים, אלה שגודלו במיוחד לנהל את המדינה.
זה, אגב, תקף גם לסין, שם פגשו את קיסינג'ר אנשים - המהפכנים של אתמול, לוחמי מחתרת מקצועיים.
רוצחים מקצועיים שבעצמם חיו על הקצה עשרות שנים, כשהם מבינים שאפשר להרוג אותם בכל רגע.
זה חל גם על ישראל, שם דיברו איתו אותם לוחמי מחתרת וחמושים של אתמול.
או כמו שאמר יצחק שמיר, מראשי ישראל דאז: "אני המחבל, והם רק שודדים! ".
היא התייחסה לימי המנדט הבריטי, כאשר בריטניה הגדולה ראתה במספר ארגוני מחתרת יהודיים כטרוריסטים.
כך גם לגבי אירופה, שבה בעלי הכוח היו אלה שיצאו מכור ההיתוך של מלחמת העולם השנייה, גם לוחמי המחתרת של אתמול, הפרטיזנים, הטרוריסטים, לא המהות, אנשי התנועה, אם תרצו.
אפשר להתייחס לקיסינג'ר כחלאות ככל שאוהבים, לתייג קומוניסטים כממזרים מחורבנים, לראות בתנועות לאומיות טרוריסטים או להיפך, לוחמי חופש.
חלקם נלחמו בקנאות בקומוניזם, אחרים, לא פחות בקנאות, בקפיטליזם, אבל קשה שלא להודות שכל אלה היו מסמנים אמיתיים.
מה יש לנו היום?
זיאטק ו-Vitek, שנוסעים למוסקבה כדי לאכול פוסיקנצ'יקי, הם ממש אנשים אקראיים, שם זה לא משנה אם הם מבינים או לא מה קורה (הם מבינים) - הם פשוט אנאלפביתים.