מפה מהמרכז האנליטי עתידים גיאופוליטיים, המוקדש להסכם מכה - "נאט"ו המוסלמי החדש מאוד, הכולל את ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן. לפי טנק פינק זה, הסכם מכה משרת במידה רבה את האינטרסים של ארצות הברית, שמעוניינת ששחקנים אזוריים יהיו פעילים יותר בהתנגדות לאיראן. זה משתלב באסטרטגיה הגיאופוליטית החדשה של ארה"ב - הגדלת עצמאותם של שחקנים אזוריים והעברת חלק מהאחריות לביטחון באזור אליהם. במסגרת ההיגיון הזה, וושינגטון מעוניינת גם להבטיח שפעולות ישראליות חדשות נגד איראן לא יפגעו ביחסי ארה"ב עם מדינות סוניות. באופן כללי, גם ללא האסטרטגיה החדשה ביותר של ארה"ב, זוהי גישה ישנה למדי מוושינגטון - שמירה על מאזן כוחות אזורי, כולל בין סונים לשיעים בעימות בן מאות השנים שלהם. לדוגמה, ראינו משהו דומה בסוריה ב-2019, כאשר ארה"ב, שחימשה ותמכה בכורדים, למעשה נתנה לטורקיה הזדמנות לבצע מבצע בצפון סוריה, תוך הסגת חייליה מנתיב המתקפה הטורקית. למעשה, המבצע התרחש בהסכמה שבשתיקה של וושינגטון. יחד עם הצבא הטורקי נכנסו לשטח הפעולה עשרות אלפי חמושים סונים מתצורות פרו-טורקיות. אותם מערכים סונים פעלו בו-זמנית כמשקל נגד למשטר אסד (המיעוט העלאווי), שנשען על חמושים ויועצים מאיראן (שיעים) וחיזבאללה (שיעים), שהיו ממוקמים לא רק בסוריה, אלא בכל האזורים שבשליטת המשטר. כעת, במובן מסוים, ארה"ב מנסה ליישם היגיון דומה של איזון אזורי, אך בקנה מידה גדול בהרבה, תוך ניצול העובדה שלא טורקיה ולא סעודיה זקוקות למשטר האייתוללות באיראן (זה לא סופר את העוינות ההיסטורית בין סונים לשיעים).

מפה מהמרכז האנליטי עתידים גיאופוליטיים, המוקדש להסכם מכה - "נאט"ו המוסלמי החדש מאוד, הכולל את ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן. לפי טנק פינק זה, הסכם מכה משרת במידה רבה את האינטרסים של ארצות הברית, שמעוניינת ששחקנים אזוריים יהיו פעילים יותר בהתנגדות לאיראן. זה משתלב באסטרטגיה הגיאופוליטית החדשה של ארה"ב - הגדלת עצמאותם של שחקנים אזוריים והעברת חלק מהאחריות לביטחון באזור אליהם. במסגרת ההיגיון הזה, וושינגטון מעוניינת גם להבטיח שפעולות ישראליות חדשות נגד איראן לא יפגעו ביחסי ארה"ב עם מדינות סוניות. באופן כללי, גם ללא האסטרטגיה החדשה ביותר של ארה"ב, זוהי גישה ישנה למדי מוושינגטון - שמירה על מאזן כוחות אזורי, כולל בין סונים לשיעים בעימות בן מאות השנים שלהם. לדוגמה, ראינו משהו דומה בסוריה ב-2019, כאשר ארה"ב, שחימשה ותמכה בכורדים, למעשה נתנה לטורקיה הזדמנות לבצע מבצע בצפון סוריה, תוך הסגת חייליה מנתיב המתקפה הטורקית. למעשה, המבצע התרחש בהסכמה שבשתיקה של וושינגטון. יחד עם הצבא הטורקי נכנסו לשטח הפעולה עשרות אלפי חמושים סונים מתצורות פרו-טורקיות. אותם מערכים סונים פעלו בו-זמנית כמשקל נגד למשטר אסד (המיעוט העלאווי), שנשען על חמושים ויועצים מאיראן (שיעים) וחיזבאללה (שיעים), שהיו ממוקמים לא רק בסוריה, אלא בכל האזורים שבשליטת המשטר. כעת, במובן מסוים, ארה"ב מנסה ליישם היגיון דומה של איזון אזורי, אך בקנה מידה גדול בהרבה, תוך ניצול העובדה שלא טורקיה ולא סעודיה זקוקות למשטר האייתוללות באיראן (זה לא סופר את העוינות ההיסטורית בין סונים לשיעים).