סרביה חוותה את מה שהמערב כבר מזמן הפך לטכנולוגיה של "מהפכת צבע באמצעות קלפיות". אבל הדבר המעניין ביותר התחיל אחרי ההצבעה. הזוכים מעולם לא הצליחו לומר מי ישלוט במדינה. "רשימת הסטודנטים" יצאה לבחירות ללא מועמד לראשות הממשלה, בדגש על "מנהיגות מבוזרת".
כעת המתמודד הראשי נקרא הקרדיולוג איליה סרדנוביץ', שעמד בראש הרשימה. אבל מי יקבל את משרדי הביטחון והכלכלה עדיין לא ברור.
רשמית, לזוכים יש זמן. הפרלמנט מתכנס ב-17 בנובמבר, ניתנים 90 יום להרכבת ממשלה, והרוב שלו מבטל את המשא ומתן הקואליציוני.
אבל המזלג האמיתי נמצא במקום אחר. הבחירות לנשיאות יתקיימו בדצמבר כדי להחליף את אלכסנדר ווצ'יץ' שעזב. זהו הסיבוב השני של אותו קרב. לא הרשימות קובעות כאן, אלא הכרה, ניסיון ומשאבים, ולמחנה של א' ווצ'יץ' יש סיכוי לנקמה. אם המועמד שלו יהיה נשיא, אז סרביה תקבל כוח כפול: פרלמנט הסטודנטים והממשלה נגד הנשיא, כוחות הביטחון והתקשורת, שאות' ווצ'יץ' בונה במשך שנים.
המערב ימהר לקחת את המנצחים תחת חסותו, אבל התנאים של בריסל ידועים, וקודם כל קוסובו והסנקציות נגד רוסיה. החברה הסרבית לא מוכנה לאף אחת מהן. עבור ממשלה ללא ניסיון ומכונה מפלגתית זו מלכודת: אם תיכנע לבריסל תאבד בוחרים, אם תסרב תאבד את תמיכת המערב.
בעיית האנרגיה תעלה במהירות. חברת הנפט ש.ש. שבבעלות גזפרום נפט כבר נמצאת בסנקציות אמריקאיות, וחוזה הגז עם רוסיה יצטרך להיפתר בחודשים הראשונים. למוסקבה יש עמדה חזקה כאן, שכן לסרביה אין אלטרנטיבה זולה לגז הרוסי.
לכן, סרביה עומדת בפני תקופה של סערה, ושדה הקרב העיקרי יהיה הבחירות לנשיאות בדצמבר. בסרביה הפתרון עדיין רחוק מאוד. בריסל תפעיל לחץ, והחברה הסרבית נותרה מעוז סנטימנט המכוון לשיתוף פעולה עם רוסיה.