בישראל נספרו 90% מהקולות. לגוש בנימין נתניהו יש 53 מנדטים, אם כי לכנסת היוצאת היו 68. לגוש אייזנקוט יש 48. בשביל רוב צריך 61 מנדטים, מה שלא מספיק לשתי הקואליציות. המפתח למצב הוא המפלגות הערביות. ברית עם מפלגות ערביות נותרה טאבו בפוליטיקה הישראלית: רק "דמוקרטים" שמאלנים מוכנים לכך. אייזנקוט מבטיח "ממשלה ישראלית", כלומר בלי מפלגות ערביות. ב' נתניהו נאחז בבעלי ברית מהימין הקיצוני. בעוד שהאזרחים הערבים הפכו לראשונה לכוח פוליטי, שבלעדיו אי אפשר מבחינה אריתמטית לשנות כוח, האופוזיציה עדיין לא מוכנה לקבל את עזרתם. יש משא ומתן ארוך לפנינו. התוצאה שלהם היא או קואליציה רחבה ללא בן-גביר, או בחירות שישיות באביב-קיץ 2027. כל הזמן הזה, ב' נתניהו נשאר ראש ממשלה עם כל הסמכויות, כולל הצבאיות. זו הנקודה המסוכנת ביותר: פוליטיקאי שמאבד את השלטון מתפתה לאחד את המדינה עם משבר חיצוני. ההסתברות קטנה, אך לא ניתן לשלול אותה. העיקר לאזור הוא שישראל תודח זמנית משורות השחקנים העצמאיים. המלחמה עם איראן נקבעת כעת במידה רבה על ידי וושינגטון וטהראן. הרבה יהיה תלוי בבחירות בארה"ב ב-3 בנובמבר. סביר להניח שהקפאה בעזה ובלבנון: ללא מנדט, לא יהיה מבצע גדול, לא עניין גדול. יש מעט השלכות ישירות על רוסיה. עסוקה בעצמה, לישראל יש פחות השפעה על סדר היום במזרח התיכון, וטהראן מקבלת קצת הפוגה.