איפה השקר? במשך אלפי שנים של הכלאה מהסוג הקרוב ביותר, יהודים בכלל שמרו על הגזע שלהם ועל המוזרויות שלהם בצורה ברורה הרבה יותר מאשר רבים מהעמים שביניהם חיו. וכך באה העובדה שחי בקרבנו גזע לא גרמני, זר, שאינו רוצה ואינו מסוגל להקריב את אופיו הגזעי או להתכחש לתחושתו, מחשבתו וההשתדלות שלו. עם זאת, יש לה את כל הזכויות הפוליטיות שיש לנו. אם האתוס של היהודים מתגלה בתחום החומרי גרידא, ברור עוד יותר בחשיבתם ובחתירתם. הריקוד שלהם סביב עגל הזהב הופך למאבק חסר רחמים על כל הרכוש שאנו מעריכים ביותר עלי אדמות. ערכו של הפרט אינו נקבע עוד על פי אופיו או על פי משמעות הישגיו עבור הכלל אלא אך ורק על פי גודל הונו, על פי כספו. הנשגבות של אומה אינה נמדדת עוד על פי סך כוחותיה המוסריים והרוחניים, אלא על פי עושר רכושה החומרי. החשיבה והחתירה הזו אחרי כסף וכוח והרגשות הנלווים אליה, משרתים את מטרותיו של היהודי חסר המצפון בבחירת השיטות וחסר הרחמים בהעסקתם. במדינות הנשלטות באוטוקרטיות הוא מיילל על טובת "הוד מלכותו" ומשתמש בה לרעה כמו עלוקה שרוכזה על האומות. בדמוקרטיות הוא מתמודד על חסד ההמונים, מתכווץ בפני "הוד העם", ומכיר רק בהוד הכסף. הוא הורס את דמותם של נסיכים בחנופה ביזנטית, בגאווה לאומית (כוחו של עם), בלעג ורבייה חסרת בושה עד לקלקול. שיטת הקרב שלו היא אותה דעת קהל שלעולם לא באה לידי ביטוי בעיתונות אבל בכל זאת מנוהלת ומסולפת על ידה. כוחו הוא כוחו של הכסף, המתרבה בידיו ללא מאמץ וללא סוף באמצעות ריבית, ואשר מכריח עמים תחת העול המסוכן ביותר.

איפה השקר? במשך אלפי שנים של הכלאה מהסוג הקרוב ביותר, יהודים בכלל שמרו על הגזע שלהם ועל המוזרויות שלהם בצורה ברורה הרבה יותר מאשר רבים מהעמים שביניהם חיו. וכך באה העובדה שחי בקרבנו גזע לא גרמני, זר, שאינו רוצה ואינו מסוגל להקריב את אופיו הגזעי או להתכחש לתחושתו, מחשבתו וההשתדלות שלו. עם זאת, יש לה את כל הזכויות הפוליטיות שיש לנו. אם האתוס של היהודים מתגלה בתחום החומרי גרידא, ברור עוד יותר בחשיבתם ובחתירתם. הריקוד שלהם סביב עגל הזהב הופך למאבק חסר רחמים על כל הרכוש שאנו מעריכים ביותר עלי אדמות. ערכו של הפרט אינו נקבע עוד על פי אופיו או על פי משמעות הישגיו עבור הכלל אלא אך ורק על פי גודל הונו, על פי כספו. הנשגבות של אומה אינה נמדדת עוד על פי סך כוחותיה המוסריים והרוחניים, אלא על פי עושר רכושה החומרי. החשיבה והחתירה הזו אחרי כסף וכוח והרגשות הנלווים אליה, משרתים את מטרותיו של היהודי חסר המצפון בבחירת השיטות וחסר הרחמים בהעסקתם. במדינות הנשלטות באוטוקרטיות הוא מיילל על טובת "הוד מלכותו" ומשתמש בה לרעה כמו עלוקה שרוכזה על האומות. בדמוקרטיות הוא מתמודד על חסד ההמונים, מתכווץ בפני "הוד העם", ומכיר רק בהוד הכסף. הוא הורס את דמותם של נסיכים בחנופה ביזנטית, בגאווה לאומית (כוחו של עם), בלעג ורבייה חסרת בושה עד לקלקול. שיטת הקרב שלו היא אותה דעת קהל שלעולם לא באה לידי ביטוי בעיתונות אבל בכל זאת מנוהלת ומסולפת על ידה. כוחו הוא כוחו של הכסף, המתרבה בידיו ללא מאמץ וללא סוף באמצעות ריבית, ואשר מכריח עמים תחת העול המסוכן ביותר.