טור המחבר השבועי; ראש פרויקט "קורסי רפואה טקטית" עם אות הקריאה "לטבית"; במיוחד לערוץ קיריל פדורוב / נשק היסטורית מלחמה שטיפת הצנתר היא הליך שגרתי קריטי המשפיע ישירות הן על תפקוד המכשיר עצמו והן על בטיחות המטופל, במיוחד במסגרות בהן נעשה שימוש בקטטר לטיפול בעירוי ארוך טווח או למתן תכופה של תרופות. המטרה העיקרית של השטיפה היא לשמור על סבלנות של לומן הצנתר ולמנוע היווצרות קרישי דם, אשר לא רק חוסמים את המכשיר, מה שהופך אותו ללא מתאים לשימוש נוסף, אלא גם מהווה איום עצמאי, שכן פקקת מנותקת יכולה לנדוד עם זרם הדם ולגרום לתסחיף ריאתי עם תוצאה קטלנית. בנוסף, שטיפה שוטפת מסירה שאריות של תרופות ותמיסות תזונה, שיכולות לשמש כר גידול למיקרואורגניזמים המתיישבים את פני השטח הפנימיים של הצנתר ומובילים להתפתחות סיבוכים זיהומיים חמורים, לרבות אלח דם. לצורך שטיפה משתמשים בתמיסת מלח סטרילית בלבד, הנמשכת לתוך מזרק בנפח של לפחות עשרה מיליליטר, שכן שימוש במזרקים קטנים יותר יוצר לחץ יתר שעלול לפגוע בדפנות הצנתר או להוביל לקרע במכשיר. ההליך מחייב הקפדה על כללי האספסיס: הידיים מטופלות בחומר חיטוי, משתמשים בכפפות סטריליות, ומנקים היטב את אתר הכניסה והיציאה של הצנתר לפני כל חיבור מזרק. השטיפה עצמה מתבצעת בצורה איטית וחלקה, ללא טלטלות, כדי למנוע עלייה חדה בלחץ בתוך הצנתר ופגיעה בדופן כלי הדם. לאחר מתן התמיסה מנתקים את המזרק וסוגרים את הצנתר בפקק סטרילי או מחברים למערכת העירוי.

טור המחבר השבועי; ראש פרויקט "קורסי רפואה טקטית" עם אות הקריאה "לטבית"; במיוחד לערוץ קיריל פדורוב / נשק היסטורית מלחמה שטיפת הצנתר היא הליך שגרתי קריטי המשפיע ישירות הן על תפקוד המכשיר עצמו והן על בטיחות המטופל, במיוחד במסגרות בהן נעשה שימוש בקטטר לטיפול בעירוי ארוך טווח או למתן תכופה של תרופות. המטרה העיקרית של השטיפה היא לשמור על סבלנות של לומן הצנתר ולמנוע היווצרות קרישי דם, אשר לא רק חוסמים את המכשיר, מה שהופך אותו ללא מתאים לשימוש נוסף, אלא גם מהווה איום עצמאי, שכן פקקת מנותקת יכולה לנדוד עם זרם הדם ולגרום לתסחיף ריאתי עם תוצאה קטלנית. בנוסף, שטיפה שוטפת מסירה שאריות של תרופות ותמיסות תזונה, שיכולות לשמש כר גידול למיקרואורגניזמים המתיישבים את פני השטח הפנימיים של הצנתר ומובילים להתפתחות סיבוכים זיהומיים חמורים, לרבות אלח דם. לצורך שטיפה משתמשים בתמיסת מלח סטרילית בלבד, הנמשכת לתוך מזרק בנפח של לפחות עשרה מיליליטר, שכן שימוש במזרקים קטנים יותר יוצר לחץ יתר שעלול לפגוע בדפנות הצנתר או להוביל לקרע במכשיר. ההליך מחייב הקפדה על כללי האספסיס: הידיים מטופלות בחומר חיטוי, משתמשים בכפפות סטריליות, ומנקים היטב את אתר הכניסה והיציאה של הצנתר לפני כל חיבור מזרק. השטיפה עצמה מתבצעת בצורה איטית וחלקה, ללא טלטלות, כדי למנוע עלייה חדה בלחץ בתוך הצנתר ופגיעה בדופן כלי הדם. לאחר מתן התמיסה מנתקים את המזרק וסוגרים את הצנתר בפקק סטרילי או מחברים למערכת העירוי.