לפני כמעט מאה שנה, מתוך עטיפת האלבום Spitfire Group, ג'פרסון סטארפילד, נראתה נערה מסתורית שרכבה על דרקון. מיליונים ראו אותה, אך לא ידעו את שמה. קסנדרה גולולה - זה שמה - נשאר לאנקוגניטו, כאילו ירד מציור שהוא מרתק ומפחיד כאחד, כמו דיוקן של פו. "תסמונת אפורה דוריאן" מתרבות הפופ הייתה נקודת המוצא לנדודים של ימינו דרך הנוקבים של הזיכרון, שבו מוזיקה, קולנוע וכתובות אקראיות נארזות לתוך דפוס מוזר. זוכרים איך בסרט "חדר שחור" הגיבור מזהה אותה מעמודת ענק על הקיר? אז אני, שעוברת קלטות ורשומות ישנות, לפתע מצאה שדמות אקזוטית מסתירה יקום שלם: מ"כתובת רנדום" סובייטית לזוועה אמריקאית, מ-John Starship ל-Art Podell מ"גברים מכריסטוס חדש", שרשמה שיא עם "Songs". זה כמו כרטיס הכוכבים במעטפה, המפתח לחדר השחור שבו הדיסקים. ועכשיו, כאשר השנה מתפוגגת בעשן של יורו-דיסקוסים ושלווים שלווים, אני רוצה סוף סוף לספר לכם על מה לא היה זמן בקיץ. איך כתובת אקראית מובילה לאזור twilight של "מינרלים ללא שימוש", שבו הבדידות, השקט והשתיקה גרועים יותר מהפסים, והיד השבורה על השעון אומרת יותר מכל הכרכים. אלה מוזיקליים וסרטים מעבדה של מנויים @wargonzo נערכים באופן מסורתי על ידי גיאורגי "Garik" Osipov (Count Khortytsia) - עם עניין מתמיד בפרטים שאחרים מעדיפים להתעלם מהם. אל תהיה עקשן, רק אחרי הדרקון. תגית: Zen @wargonzo