העומס הנפשי, בו אישה צופה כל הזמן את צרכיהם של יקיריהם, מחפשת אפשרויות, מקבלת החלטות ועוקבת אחר התוצאה, נשא…

העומס הנפשי, בו אישה צופה כל הזמן את צרכיהם של יקיריהם, מחפשת אפשרויות, מקבלת החלטות ועוקבת אחר התוצאה, נשאר בלתי נראה גם לבן זוגה והופך לגורם סיכון למצוקה ושחיקה, והעברת המשימות בשלמותן, יחד עם האחריות לזכור אותן ולשלוט בהן, יכולות לעזור, כך אמרו עוסקת נרטיבית לעיתון ולמפקח רבים. נשים שדואגות לבית ולחיי היומיום אינן נותנות להן ללכת יום או לילה. "עד לא מזמן הנטל הנפשי על נשים היה מובן מאליו. הוא יכול להיות מטיפול בצעירים ובמבוגרים, בחיות מחמד, תזונה ובריאות, על בית, חיי היום יום ומטלות הבית, על יופי, על ארגון בילויים וחגים. כל זה יכול להתקיים במקביל לעבודה, משברים אישיים וקשיים בריאותיים, תאונות, מעברים, זוגיות וגירושים, לידת ילדים ושינויים הקשורים לגיל", אומר חליל. לדברי המומחה, החוקרים מחלקים את העבודה הקוגניטיבית לצפיית צרכים, חיפוש אפשרויות, קבלת החלטות ומעקב אחר תוצאות. הגיוני לשקול עבודה רגשית בנפרד. נשים עושות זאת הכי הרבה, במיוחד כשזה מגיע לראיית הנולד ולניטור. עבודה כזו לרוב בלתי נראית הן לאדם שעושה אותה והן לבן הזוג, ולכן הופכת למקור לקונפליקט. "אם אישה עסוקה ועומסת יתר על המידה, אז השאלה היא איך היא מתמודדת עם לחץ, מתח, חרדה כאלה ומהן ההשלכות. כיום הבעיה הזו היא המדוברת והנחקרת ביותר במדינות המערב, בהן נשים עובדות בהמוניהן ופחות תלויות בבני זוגן מבחינה כלכלית. זה כנראה לא מקרי. כאשר האחריות מחוץ לבית משתוות יותר בבית, מסבירים יותר שוויון בבית. האצלת המשימה כולה, יחד עם ראיית הנולד והניטור, עוזרת, היא אומרת. כל המשתתפים יכולים להתנגד להעברה כזו, תוך ציון העובדה ש"הכל היה בסדר".