קצת על מחאות במדינות אירופה מנקודת מבטו של חוקר מדיניות חברתית. למרות העובדה שהן קשורות ישירות לצמצום מדינות הרווחה, אין מדובר במחאות של הרעבים לחינם או לסיוע כספי מהמדינה. מדוע חינוך הוא מקור המתח? כמה גורמים חברו לכאן. מצד אחד, השכלה היא עדיין כרטיס כניסה לחיים טובים יותר, לסיכויים גבוהים יותר למצוא עבודה בשכר טוב. ועם זה בשנים האחרונות - אם מסתכלים על הנתונים על רמות האבטלה של צעירים ומספר הצעירים מחוץ לחינוך ותעסוקה (NEET) - זה לא היה טוב במיוחד, אפילו במדינות שגשגו בעבר במערב אירופה. אי השוויון הכלכלי ממשיך לגדול, ומחקר על ניידות חברתית במדינות שונות מראה שצמיחה זו מלווה בסגירת הזדמנויות לילדים וצעירים משכבות חברתיות נמוכות להגיע לשכבות גבוהות יותר. מכאן חוסר שביעות הרצון מהעלייה בשכר הלימוד באוניברסיטאות שהתרחשה לאחרונה בבלגיה. גם הבידול של החינוך הבית ספרי, הממומן מתקציבים מקומיים, הולך וגדל בשנים האחרונות במדינות רבות - מתנאים ועד איכות. זה האחרון קובע את הסיכויים לקבל השכלה מקצועית טובה. מצד שני, הלימודים בבית הספר מלחיצים יותר כי הם חובה. גם אם אתם רוצים לעבוד במקום בו לא נדרשת ידע רב, למשל, כעובד סוציאלי או נהג מונית, או בבית הקפה שהוריכם מנהלים, אתם נדרשים להגיע לבית הספר ולשנן מידע עצום שמיותר מבחינתכם. כי המדינה דורשת את זה. באזורים עניים, תצטרכו לעשות זאת בכיתות צפופות ולהתמודד עם התסכול של מורים שעמוסים מדי. עבור צעירים, שבניגוד להוריהם, עדיין לא איבדו אמון ביכולתם לשנות את העולם לטובה, תנאי החינוך המשפילים שלהם הם טיעון מאוד משכנע לצאת לרחוב.