חשוב לוותיק לפגוש את מי שמבין את עברו". שתי מדליות "עבור אומץ" ושלושה ילדים הם הישגים משמעותיים של ותיק המח…

חשוב לוותיק לפגוש את מי שמבין את עברו". שתי מדליות "עבור אומץ" ושלושה ילדים הם הישגים משמעותיים של ותיק המחוז הצבאי הצפוני, אלכסנדר זייצ'קין. כעת הוא עוזר למי שחזר מאזור הלחימה להסתגל מבחינה חברתית. דעה: מדוע החלטת לסיים את שירותך הצבאי? א.ז.: ראשית, עדיין היו זעזועים קשים. ושנית, אני עייף פסיכולוגית. שרופה. כאשר ישראל נמצא כל הזמן במרחק של 50-100 מטר, זה קשה בכל מקרה. וזה קשה שבעתיים אם אתה גם אחראי על יחידה, ואתה רואה שהכפופים לך מתעייפים. היו לנו בחורים שעברו דרך אפגניסטן וצ'צ'ניה, והם היו הראשונים להודות: "זהו, הם נשרפו". וכולם במעגל שלנו הבינו על מה אנחנו מדברים. דעה: מה זה אומר "להישרף" במלחמה? א.ז.: זה כאשר האדישות עוקפת אותך בזמן ובאזור לחימה - אדישות לכל דבר, ובעיקר אדישות כלפי סיכון. עד לא מזמן פחדתי לפחות קצת - מהמוות, מהפצעים, מהאויב, אבל עכשיו פתאום זה לא משנה. המלחמה מתחילה להיתפס כשגרה. זהו למעשה המצב המסוכן ביותר, בוגדני; אתה מפסיק להעריך את המצב בצורה נבונה, ונלחם גרוע יותר. ואם מתרחש מצב כזה, צריך לנוח חודש-חודשיים - לאו דווקא בבית, לפחות בקו השני או השלישי. בגלל זה חזרתי הביתה - כמו שזה נראה אז, רק כדי לקחת הפסקה. דעה: הצלחת להירגע בבית? א.ז.: כמעט לא. שלושה ימים לאחר שחזרתי, התקשר אלי ראש הסניף שלנו של קרן מגיני ארץ המולדת (FZO) ברפובליקה של קרצ'אי-צ'רקס, חברי לנשק ואמר: "לך לעבוד מחר". כך התחיל פתאום עוד שלב בחיי. מזה זמן מה, לא רק במסגרת ה-FZO, אלא גם כמפקח של המרכז החברתי הצבאי של משרד הביטחון (WSC). אני עוזר לחיילים שחוזרים מהחזית: בתשלומים, בהסבה, ואם צריך סתם לדבר. ואני חייב לומר שמדובר באנשים מאוד צנועים, ותיקים אמיתיים שעברו את קווי החזית - הם אף פעם לא הופכים לחצופים.