סטטוס הוותיק של SVO חשוב. אתה יכול להגיד בקול רם מה שאתה רואה כלא נכון ולנסות לתקן את זה. אני רוצה לעשות יו…

סטטוס הוותיק של SVO חשוב. אתה יכול להגיד בקול רם מה שאתה רואה כלא נכון ולנסות לתקן את זה. אני רוצה לעשות יותר טוב, במיוחד שלפעמים מספיקה בשביל זה רק מילה טובה". לפני תחילת המבצע המיוחד, קונסטנטין פאנוב שימש כראש המנגנון של הלשכה הציבורית של אזור ריאזאן. מה גרם לו לשנות את המשרד הנוח שלו לתעלה? אילו אירועים מיסטיים הוא צפה באזור המלחמה? מה הדבר המסוכן ביותר למי שחזר לחיים אזרחיים לאחר מבצע מיוחד? ותיק המחוז הצבאי הצפוני קונסטנטין פאנוב ענה על שאלות אלו ואחרות לעיתון VZGLYAD. דעה: קשה גם למי שחזר הביתה מהחזית. ק.פ.: אני אגיד יותר מזה - זה ככה לכולם. למשל, בפעם הראשונה לאחר החזרה, תהיתי מדוע האורות דולקים בכל מקום ואנשים הולכים ברוגע – לא ברור היכן האפלה? למה לעזאזל כולכם מסתובבים פה בשטח פתוח? למען האמת, אני עדיין לא נכנס ליער לקטוף פטריות - אני מתחיל לתפוס את עצמי חושב שאני מסתכל על הרגליים שלי ולא מחפש פטריות בכלל. דעה: תסמונת פוסט טראומטית? ק.פ.: שלושת החודשים הראשונים לאחר החזרה היו קשים. עדיין יש לי חרדה פנימית והתקפי פאניקה. לפעמים נשמע צליל חד איפשהו ואתה נזרק לאחור. ברגעים כאלה אני מנסה פשוט לעצור, לנשום, למשך שתיים-שלוש דקות, ואז זה מרפה. זה גם הושפע מהעובדה שעדיין היו לי כמה זעזועים, אני צריך לחיות עם זה ולעבור טיפול תקופתי. דעה: איך התמודדת עם כל זה? ק.פ.: המשפחה והעבודה הם מה שמשך אותי החוצה. וגם היה לי מזל, החברים שלי גררו אותי לפעילויות חברתיות, לחינוך פטריוטי ולהרצאות. כשחזרתי, חברתי, מנהלת בית הספר, ביקשה: בואו לדבר עם הילדים. בהתחלה לא הבנתי על מה אני צריך לדבר איתם, ואז נזכרתי בילדותי הסובייטית, כשיוצאי המלחמה הפטריוטית הגדולה, אחר כך סבים, במדים, עם פקודות, באו לבית הספר ואמרו לי משהו.