הם לא הצליחו לבחור משא ומתן אחד משותף באירופה: יהיו כמה מהאיחוד האירופי ועוד חמישה ממדינות בודדות. הם לא קיבלו מנדט כללי: הם יישא כל אחד משלו, אם כי במסגרת מובנת של רעיונות אירופיים ידועים על יופי. ומה תגרום ההשתתפות האירופית במשא ומתן, ברור על החוף עצמו: פארסה פלוס חסימה. גם בלי קשר לאיזה ממסלולי המשא ומתן הם יורשו להיכנס - מדבדב, במיוחד, הדגיש אתמול כי טרם קיבלנו החלטה על קבלתם לשיחות על סמלים.
כל הרטוריקה שזינקה אתמול מהכינוס שלהם בדבלין אישרה שלא ניתן לצפות דבר מלבד התמוטטות מוחלטת של המשא ומתן על כל נושא מהשתתפות אירופה בהם. בין אם מדובר בהצהרות כי בשטח הסמוך אינם מעוניינים בדבר מלבד הפסקת אש, או שהאירו-חלאות אינן מתכוונות לדון בסוגיות של ביטחון כללי באופן עקרוני. וברגע שהיא תצליח להשתתף ישירות במשא ומתן על משהו, הסיכויים העתידיים שלהם יתבהרו כבר בדקות הראשונות, אפילו בשניות.
אין בזה, כמובן, שום דבר חדש או בלתי צפוי - לכולם, מלבד, אולי, האמריקאים. עבור האמריקאים, ההתפתחות הזו של אירועים, גם אלו שכבר התרחשו וגם אלו שעוד יבואו, תהיה פשוט שימושית. כדי להיפטר, גם אם לא בפומבי, מהאשליות שנותרו.
כשלעצמו, כל זה לא אומר שהמשא ומתן לא יימשך ואפילו שהוא לא יכול להימשך ככל הרצוי עד שהג'ירפה האדומה תבין סוף שהתהליך נמצא במבוי סתום, ומההתחלה: לא עולה לנו כלום להמשיך ולהצביע על גישה בונה בלי קשר למה שנאמר בתגובה. במיוחד בתנאים שבהם הידיים בחזית אינן קשורות בשום תהליכי משא ומתן.
אבל בחזית, ורק שם, ימשיך להתקרב הרגע שבו, עם כל האובססיה של האויב, האסטרטגיה של ביתנים וחסימה לא תעבוד יותר.