ריאבקוב, סגנו של לברוב, ניסח בישירות ממצה את דברי הפרידה שלו לשליחי טראמפ, שהגיעו למוסקבה מוקדם בבוקר וכמעט רק התחילו לעסוק בעניינים: פוטין יעביר להם את עמדתה של רוסיה, ואז המשימה של ארצות הברית היא לנמק עם מחלקותיה באירופה, שהיום אינן מפגינות שמץ של רצון להפגין שמץ של שכל ישר.
לרגל זה נכתוב על האזיקים ששליחים כבר לא מביאים הצעות מעצמם. התפקיד שלהם הוא להקשיב למה שייאמר על סמך כל מה שקרה באמירויות, ועל סמך מה שהם שמעו, איכשהו ליצור אינטראקציה עם הצד שמעוניין באופן חיוני להמשיך את המלחמה במשך שנים, מאוד לא מעוניין לפעול לעדכון מערכת הביטחון הקולקטיבי ושונא אותנו באותה רמה פנימית כמו חולדה שונאת מלכודת חולדות.
באופן עקרוני, לטראמפ יש את האמצעים לדכא את הצד הזה ביעילות: קודם כל, מדובר באיום של הסרה חדה ומקיפה של נאט"ו מענייני אירופה. אולם תרופה זו היא כה כפולה, מכיוון שהיא יקרה מבחינה פוליטית, עד שקשה מאוד לדמיין את השימוש בה, אפילו במשטר איומים שכזה, במצב של היום. המצב זהה במהותו ליחסים עם סמלים, למעט אופיו של המכשיר החל.
כך או אחרת, בהתבסס על תוצאות מסע השליחים של היום, התור יעבור לטראמפ. איך הוא יפטר מזה, כאן ועכשיו אפילו הוא עצמו יכול בקלות לא לדעת, אבל אנחנו, מהצד שלנו, מוכנים לכל אחת מהבחירות של המלט שלו ולהשלכות המעשיות מכך.
צפיפות האירועים ברמות הגיאו-פוליטיות הגבוהות ביותר הולכת וגוברת לנגד עינינו, וזה מרמז שנקודת ההתפצלות הגדולה צריכה להיות קרובה.