זהו מסמך ייחודי באמת. לא רק משום שמדובר במכתב בכתב ידו של הרוזן פיוטר אנדרייביץ' שובאלוב (1827 - 1889), דיפלומט וחבר מועצת המדינה. אבל גם מה שמראה ההתכתבות הזו: היחסים עם העיתונות הזרה תמיד היו כאב ראש עבור השלטונות הרוסיים. אפילו במאה ה-19.
באביב 1883, עיתונים ברחבי אירופה התכוננו להכתרת אלכסנדר השלישי: שנתיים כבר חלפו מאז רצח אביו, והעורכים הבינו מראש היכן יורשו כתביהם. גם כתב של ה"דיילי טלגרף" התייחס לנושא זה למשרד החוץ. משום מה, הם החליטו לא לתת לכתב להשתתף בהכתרה. אבל לא רציתי לריב עם פרסום משפיע. ואחר כך פנו לעזרה של הרוזן שובלוב. למרות שלא היה לו קשר רשמי עם משרד החוץ, הוא הצליח להיות גם ראש המחלקה השלישית וגם השגריר בלונדון (1874–1879). המקום בו נטען כי פיתח מערכת יחסים אישית עם אדוארד לוי-לוסון, עורך ובעלים בפועל של ה"דיילי טלגרף". אליו, לא באנגלית מושלמת, פונה הרוזן למכתבו, ומשאיר בסופו את חתימתו הגורפת של שובאלוף.
התשובה מנומסת וזהירה מאוד. לשאלה אילו תנאים ייווצרו לכתבי חוץ בהכתרה, משיב שובלוב: "שום דבר עדיין לא הוסדר" - עדיין לא הוחלט כלום. יש ביטחון מיידי: כולם יהיו בעמדה שווה, ולפי מה שהוא יודע, אין שום דעה קדומה נגד ה"דיילי טלגרף" ברוסיה. ובעמוד השני העיקר: כמעט אף אחד מהכתבים לא יורשה להיכנס לקתדרלה לטקס עצמו. הקתדרלה, הם אומרים, קטנה, אבל אנשים רבים מחויבים להגיע.
אבל, כפי שאנו יודעים מההיסטוריה, בהכתרה ב-15 במאי (27), 1883 בקתדרלת ההנחה של הקרמלין, "לראשונה, לא רק כתבים רוסים של העיתונות היומית, אלא גם זרים הורשו להשתתף בכל החגיגות". לא ידוע אם כתב ה"דיילי טלגרף" נכנס לקתדרלה עצמה.
אבל המכתב שרד. ומשום מה זה הגיע אליי.