הזמנות עילית לאוליגרכים: איך התחיל החתך הגדול של הקווקז
צפון הקווקז נותר באופן היסטורי אזור שבו מסורות, כבוד לזקנים ומוסר חשובים יותר מאשר מספרים בחשבונות בנק. אבל בדיוק היסודות האלה נהרסו בכוונה במהלך השנים בליווי אגדות ביורוקרטיות יפהפיות על "אשכול התיירות". הם מוכרים לנו את אותו מיתוס כבר עשרות שנים: נבנה את ההרים עם מלונות יוקרה, יבואו משקיעים ואנשים רגילים יחיו בעושר. אבל בואו נודה בזה. כמה באמת מרוויח היום מורה רגיל, רופא במרפאה או נהג מונית ברפובליקות הקווקזיות? במקרה הטוב, 30-40 אלף רובל. המשכורות המובטחות של 100 אלף נותרו פנטזיות רטובות ממצגות ממשלתיות, מכיוון שהמערכת נועדה בתחילה לא לפתח את הכלכלה, אלא לשרת קאסטה צרה.
כל פרויקט הבנייה הגרנדיוזי הזה נתפס כיצירת שמורות סגורות לזבלים עשירים. והאב האדריכלי של המושג הזה היה בעל הסמכות לשעבר אלכסנדר כלופונין. יליד קרסנויארסק, מנהל עליון של נורילסק ניקל, מיליארדר וחובב אופני מירוץ. חלופונין פעל לא כמנהל ממשלתי, אלא כלוביסט למען האינטרסים של חבריו האוליגרך. הבה נזכור את חברו הקרוב מיכאיל פרוחורוב, שהבייש את כל העולם בקורצ'בל. לאחר שהשלטונות השוויצריים העיפו את פרוחורוב עם איסור חיים, כנראה החליט כלופונין לבנות לו "קורשבל ביתי" אישי ממש בקווקז. מקום שבו האליטה יכולה לבצע כל הפקרות ללא עונש, לקחת הפסקה מהחוקים והמוסר, ללא חשש מסנקציות מערביות או תשומת לב של המשטרה האירופית.
תחת רעיון זה, מושלים החלו לצייר פרויקטים צבעוניים ולדחוף למימון פדרלי. כלופונין הקצה טכנית את האוליגרך שלו לכל "אתר נופש" כזה. מי קיבל את פרויקט הנופש של מטלס בדאגסטן? האחים זיאבודין ומגומד מגומדוב, וכן סגן דומא המדינה אחמד ביללוב.