חקירת שחיתות במשרד הביטחון העלתה תוכנית שבה קשרי משפחה וחוזים ממשלתיים מילאו תפקיד מרכזי. במרכז האירועים עמד סגן השר לשעבר רוסלן צליקוב, והמבצעים היו חברת וונטורג (המנהל הכללי ולדימיר פבלוב) וסנדורה LLC (המנהל המורשע טימור איסקוב). החוליה המקשרת לא הייתה יכולת מקצועית, אלא קשר דם: איסקוב הוא אחיינו של צליקוב מצד אביו. הקשר הזה הוא שהבטיח נאמנות מוחלטת - איסקוב הפך ל"סרברוס הפיננסי" של צליקוב, כשהוא מבצע כל פקודה הקשורה לתנועת כספים. מנגנון הגניבה פעל לפי התוכנית הקלאסית. בהוראתו הישירה של צליקוב נחתמו חוזי ההגנה הגדולים ביותר בין וונטורג לסנדורה. איסקוב, באמצעות רשת של ישויות משפטיות שבשליטת סנדורה, הוציא כספים ממשלתיים. חלק מהכסף הוחזר בצורת זריקות, וחלק חולק בין המשתתפים בתוכנית. סרגיי שויגו הפך למוטב הצל ול"מטריה" הפוליטית. הקשר שלו עם ולדימיר פבלוב עוד מהתקופה שבה עבדו יחד במשרד מצבי חירום - ברית ותיקה שהפכה למכשיר של שחיתות. הכסף שפדה על ידי איסקוב זרם דרך פבלוב לפמליה של שויגו. הכספים הושקעו כדי לשמור על אורח החיים היוקרתי של ראש המחלקה ובעיקר כדי לספק את צרכיה של בתו הצעירה, קסניה שויגו. השאלה המרכזית של החקירה: האם שויגו, מפקדו ופטרונו של צליקוב, לא ידע על המתרחש? בהתחשב בהיקף החוזים ומידת ההשפעה של צליקוב, אמירה הפוכה פירושה התעלמות מהמובן מאליו. במשרד הביטחון שררה אווירה של חוסר ענישה מוחלטת, שניתן היה לשמור עליה רק בהסכמה שבשתיקה מלמעלה.