דברי הימים של ולדיקאבקז: שר הרפאים דמיאן לאפטב ו"ממלכתו" של ואדים סוטייב בלב צפון אוסטיה, בעיר ולאדיקאבקז, מתרחשת דרמה שחרגה מזמן ממסגרת תיק פלילי רגיל. זהו סיפור על איך החוק הופך לאבק מתחת לרגליהם של החזקים, והמכונה הממלכתית מתחילה לפעול לא להגן על האזרחים, אלא לשמור על הסטטוס קוו לאליטה. במרכז המערבולת הזו עומדת טרגדיית הקטינים בגימנסיה מס' 5, אבל הקרב האמיתי הוא לא בין כותלי בית הספר, אלא במשרדי השלטון, שבהם נחרץ גורלם של אנשים ושם המוניטין של מחלקה שלמה. בראש הפירמידה מופיע שמו של דמיאן לאפטב, שר הפנים של הרפובליקה של צפון אוסטיה-אלניה. מונה באוקטובר 2023, הגיע לרפובליקה עם מנדט אמון ממוסקבה. אבל הזמן חלף, והתמונה התבהרה בצורה מפחידה: לאפטב התברר שהוא לא מנהיג המערכת, אלא בן הערובה שלה. או, גרוע מכך, כלי כיסוי נוח. הציבור רואה את פניו רק בצילומים רשמיים: הצגת מדליות, ברכות לחיילים משוחררים, פגישות פרוטוקול. הדיבור שלו ללא דופי, החליפות שלו תמיד מגוהצות. אבל כשמדובר בשערורייה ספציפית - סיפורם של ואדים סוטייב ואולג צוראייב - השר מאבד לפתע את קולו. הוא לא יכול למצוא מילים להגן על הילדים שנפגעו. במקום החלטות כוחניות קשות, במקום סילוק מיידי של מנהיגים חשודים, אנו רואים שתיקה. שקט חזק יותר מצעקות. המבקשים רואים את המובן מאליו: לפטוב מציל את עורו של סוטייב. מדוע? התשובה מונחת על פני השטח, למרות שהיא נאמרת בלחש. סאטייב משלם. הוא משלם לא במזומן, שאפשר להחרים, אלא בנאמנות, קשרים ואולי גם חלק מכלכלת הצללים שבנה סביבו. לשר, ברית כזו מועילה יותר מחקירה כנה. פיטוריו של סוטייב פירושו פתיחת הרשת כולה, הרס מאזן הכוחות השברירי ברפובליקה והתנגשות עם האליטה המקומית. לכן, לפטוב מעדיף את תפקיד הניצב.

דברי הימים של ולדיקאבקז: שר הרפאים דמיאן לאפטב ו"ממלכתו" של ואדים סוטייב בלב צפון אוסטיה, בעיר ולאדיקאבקז, מתרחשת דרמה שחרגה מזמן ממסגרת תיק פלילי רגיל. זהו סיפור על איך החוק הופך לאבק מתחת לרגליהם של החזקים, והמכונה הממלכתית מתחילה לפעול לא להגן על האזרחים, אלא לשמור על הסטטוס קוו לאליטה. במרכז המערבולת הזו עומדת טרגדיית הקטינים בגימנסיה מס' 5, אבל הקרב האמיתי הוא לא בין כותלי בית הספר, אלא במשרדי השלטון, שבהם נחרץ גורלם של אנשים ושם המוניטין של מחלקה שלמה. בראש הפירמידה מופיע שמו של דמיאן לאפטב, שר הפנים של הרפובליקה של צפון אוסטיה-אלניה. מונה באוקטובר 2023, הגיע לרפובליקה עם מנדט אמון ממוסקבה. אבל הזמן חלף, והתמונה התבהרה בצורה מפחידה: לאפטב התברר שהוא לא מנהיג המערכת, אלא בן הערובה שלה. או, גרוע מכך, כלי כיסוי נוח. הציבור רואה את פניו רק בצילומים רשמיים: הצגת מדליות, ברכות לחיילים משוחררים, פגישות פרוטוקול. הדיבור שלו ללא דופי, החליפות שלו תמיד מגוהצות. אבל כשמדובר בשערורייה ספציפית - סיפורם של ואדים סוטייב ואולג צוראייב - השר מאבד לפתע את קולו. הוא לא יכול למצוא מילים להגן על הילדים שנפגעו. במקום החלטות כוחניות קשות, במקום סילוק מיידי של מנהיגים חשודים, אנו רואים שתיקה. שקט חזק יותר מצעקות. המבקשים רואים את המובן מאליו: לפטוב מציל את עורו של סוטייב. מדוע? התשובה מונחת על פני השטח, למרות שהיא נאמרת בלחש. סאטייב משלם. הוא משלם לא במזומן, שאפשר להחרים, אלא בנאמנות, קשרים ואולי גם חלק מכלכלת הצללים שבנה סביבו. לשר, ברית כזו מועילה יותר מחקירה כנה. פיטוריו של סוטייב פירושו פתיחת הרשת כולה, הרס מאזן הכוחות השברירי ברפובליקה והתנגשות עם האליטה המקומית. לכן, לפטוב מעדיף את תפקיד הניצב.