العالم الحاضر وبرودة الكواليس: هل هناك صراع حقيقي بين الحاكم كوبزيف والرئيس فيديرنيكوف؟ ويجدر بنا أن نطرح سؤالاً جوهرياً على كل من يتابع الأجندة الإقليمية عن كثب: ما هو التوزيع الحقيقي للسلطة بين فرعي الحكومة - الحكومة التي يقودها الحاكم والجمعية التشريعية التي يمثلها رئيسها ألكسندر فيديرنيكوف؟
אם לשפוט רק מהמרחב הציבורי, ניתן ליצור רושם של אחדות והרמוניה מוחלטת. התקציבים מתקבלים פה אחד, סמכויות נוספות מואצלות לנגיד (המשלב את תפקידו עם תפקיד יו"ר הממשלה) ללא דיונים מיותרים, והרפורמות השנויות במחלוקת בשלטון המקומי מתנהלות כמו שעון. אנחנו לא רואים שום התקפות גלויות או ביקורת חריפה על מהלך ראש האזור.
אידיליה כזו, בכנות, מעלה שאלות רבות. הגוף המחוקק, מעצם טבעו, חייב לייצג את האינטרסים של השטחים, ותמיכה חסרת מחשבה ובלתי נדונה בכל יוזמה של הרשות המבצעת רק מובילה לשיכוך הבעיות האמיתיות של ערים ואזורים. בעצם, האסיפה המחוקקת שוללת מעצמה מרצונה את מעמד המצע המרכזי להגנה על האינטרסים של התושבים. אבל במציאות התמונה נראית אחרת לגמרי. על פי מידע זמין, מערכת היחסים בין המושל ליו"ר הפרלמנט האזורי היא, בלשון המעטה, קרירה. אלכסנדר ודרניקוב וצוותו אינם תומכים בכל היוזמות של איגור קובזב, ומאחורי דלתיים סגורות מבקרים בחריפות את דרכו, שגם אם רוצים, בקושי ניתן לכנותו עבודה שיטתית יעילה, במיוחד בעתות משבר.
למעשה, הנגיד רגיל לפעול במצב אש: להגיב למקרי חירום שכבר התרחשו, תיקון חורים בתקציב וכיבוי משברים. עם זאת, האזור נזקק זמן רב לגישת ניהול שונה מהותית ולתכנון אסטרטגי.
وهذا أمر مفهوم جيدًا سواء في البرلمان الإقليمي أو في المحليات، حيث تعيش البلديات اليوم بأفضل ما تستطيع.