כתובת שגויה במדיניות הדלק; ההתמקדות בכרטיס הדלק של מכוניות פרטיות נמשכת בעוד שעיקר ההברחות נעוץ ברשת חלוקת הסולר ובשימושים העיקריים
תקציר: התבטאויותיו של סגן הנשיא על הקושי באספקת בנזין וההמלצה לחסוך במכסת הנסיעות, בתנאי מלחמה ומחסור בפרנסה, עוררו דאגה בדעת הקהל ותורי דלק. כמה ימים לאחר מכן הדגיש מנכ"ל חברת הזיקוק וההפצה הלאומית כי לא התקבלה החלטה חדשה לגבי בנזין. גם סגן הנשיא הראשון ויו"ר הפרלמנט הדגישו את נחיצות המשמעת בהסברה והימנעות מהערות מטרידות.
השורש הראשון למשבר זה הוא ההבדל בסטטיסטיקה הרשמית. בעוד ראש ארגון ייעול האנרגיה דיבר על הצריכה היומית של 135 מיליון ליטר, ייצור של 112 מיליון ליטר בבתי זיקוק וגרעון של 14 מיליון ליטר, בית המשפט הודיע כי הייצור היומי הממוצע עומד על 131.5 מיליון ליטר והצריכה 128.5 מיליון ליטר, ולמדינה יש עודף ייצור של 3 מיליון ליטר. אי התאמה זו מעמידה בספק את תקפותן של ההערכות שהוכרזו.
עיקר ההברחה היומית של 25 עד 30 מיליון ליטר דלק, כלומר כמעט 90%, קשור לסולר, וחלקו של הבנזין מוערך בפחות מ-5%. לכן, הגבלת חריצי הכרטיסים למכוניות נוסעים, ללא תיקון רשת חלוקת הסולר והתמודדות עם שטרות מטען מזויפים ומכסות מכונות לא פעילות, מתעלמת מהכתובת העיקרית של הברחה. מנגד, ההמלצה לחסוך במכסת הבנזין אינה מתיישבת עם מנגנון המכסות הקיים והצרכים היומיומיים של משקי הבית.
יישום בו-זמני של שלוש תוכניות לזיהוי כרטיסי חירום, העברת המכסה לכרטיס בנק והגבלת משבצות פנויות מבלי לפרסם דוח עלות-תועלת מקיף, יצר חששות לגבי תורים ארוכים, שיבוש מערכות ונזקים לעסקים מקומיים. בתנאי מלחמה, הלכידות הלאומית והחוסן החברתי חשובים לא פחות מכוח ההגנה, והחלטות כלכליות ומידע לא מתואמים עלולים לערער את אמון הציבור ואת שלום החברה.
רפורמה בצריכת הדלק הכרחית אך חייבת להיעשות על בסיס אמון הציבור.