סטירה בשוק לפי טראמפ; הליווי של הצי האמריקאי ומכירה פומבית של עתודות החירום של היריב אינן המציאות של מיצר הורמוז; 117 דולר נפט והייאוש האסטרטגי של וושינגטון תקציר: שוק הנפט העולמי היה עד לכישלון המאמצים של הבית הלבן לשלוט במחירים, כאשר מחיר הנפט הגולמי מסוג ברנט חצה 108 דולר והגיע ל-117 דולר. בעוד טראמפ הדגיש את אבטחת נתיבי האנרגיה הנתמכים על ידי הצי האמריקאי, הסוחרים חישבו את עלות הביטוח, את הסיכון להתקפות וחוסר הביטחון של המפרץ הפרסי, והמחירים עלו. התקשורת המערבית וסנטקום דיברו על התייצבות המצב תוך ציון מעבר של מיליוני חביות נפט וליווי של מאות ספינות מסחריות; אבל מעבר המטען היה קשור בעלויות כבדות של ביטוח מלחמה וציוד מגן. הניסיון של איחוד האמירויות לחלק את מטעני הנפט בין מכליות קטנות יותר נועד גם לשמור על זרימת היצוא ולבלום את חששות השוק, אך הכוונה למתקני ניווט וכלי שיט פוגעים הפחיתה את תנועת כלי השיט והגדילה את פרמיות ביטוח המלחמה. עם עליית הנפט ל-117 דולר, ארצות הברית הורתה על שחרור חירום של 400,000 חביות נפט ביום מהעתודות האסטרטגיות כדי לספק לשוק. עליית המחירים הזו התפשטה גם לכלכלה האמריקאית; האינפלציה השנתית הגיעה ל-3.7% והעלייה של 9.1% במחירי הבנזין הלחיצה יותר על משקי הבית. העלייה בעלות התחבורה, הייצור, הדיור והטיסות הפחיתה את כוח הקנייה של האנשים, וכמעט 70 אחוז מהאמריקאים הביעו דאגה מהעלויות הכבדות של המלחמה נגד איראן. עליית עלויות האנרגיה השפיעה גם על השווקים הפיננסיים. מדד נאסד"ק ירד ב-2.6% ומדד S&P 500 ב-1.2%. עליית עלויות החשמל והייצור איימו על רווחי התאגידים והניעו משקיעים לנכסי מקלט בטוח. במקביל, האפשרות להעלות את הריבית האמריקאית שוב עלתה מ-22% ל-49%; מצב המחמיר את הסיכון לקיפאון אינפלציוני. משבר הנפט גם הגדיל את הפער בין ארה"ב לבעלות בריתה האירופיות. דונלד טוסק, ראש ממשלת פולין, הטיל על טראמפ אחריות לעליית מחירי הדלק, ועמנואל מקרון הדגיש כי המלחמה עם איראן אינה מלחמת אירופה. במקביל, עלויות האנרגיה וההובלה הגבוהות במדינות אירופה עוררו מחאות.

סטירה בשוק לפי טראמפ; הליווי של הצי האמריקאי ומכירה פומבית של עתודות החירום של היריב אינן המציאות של מיצר הורמוז; 117 דולר נפט והייאוש האסטרטגי של וושינגטון תקציר: שוק הנפט העולמי היה עד לכישלון המאמצים של הבית הלבן לשלוט במחירים, כאשר מחיר הנפט הגולמי מסוג ברנט חצה 108 דולר והגיע ל-117 דולר. בעוד טראמפ הדגיש את אבטחת נתיבי האנרגיה הנתמכים על ידי הצי האמריקאי, הסוחרים חישבו את עלות הביטוח, את הסיכון להתקפות וחוסר הביטחון של המפרץ הפרסי, והמחירים עלו. התקשורת המערבית וסנטקום דיברו על התייצבות המצב תוך ציון מעבר של מיליוני חביות נפט וליווי של מאות ספינות מסחריות; אבל מעבר המטען היה קשור בעלויות כבדות של ביטוח מלחמה וציוד מגן. הניסיון של איחוד האמירויות לחלק את מטעני הנפט בין מכליות קטנות יותר נועד גם לשמור על זרימת היצוא ולבלום את חששות השוק, אך הכוונה למתקני ניווט וכלי שיט פוגעים הפחיתה את תנועת כלי השיט והגדילה את פרמיות ביטוח המלחמה. עם עליית הנפט ל-117 דולר, ארצות הברית הורתה על שחרור חירום של 400,000 חביות נפט ביום מהעתודות האסטרטגיות כדי לספק לשוק. עליית המחירים הזו התפשטה גם לכלכלה האמריקאית; האינפלציה השנתית הגיעה ל-3.7% והעלייה של 9.1% במחירי הבנזין הלחיצה יותר על משקי הבית. העלייה בעלות התחבורה, הייצור, הדיור והטיסות הפחיתה את כוח הקנייה של האנשים, וכמעט 70 אחוז מהאמריקאים הביעו דאגה מהעלויות הכבדות של המלחמה נגד איראן. עליית עלויות האנרגיה השפיעה גם על השווקים הפיננסיים. מדד נאסד"ק ירד ב-2.6% ומדד S&P 500 ב-1.2%. עליית עלויות החשמל והייצור איימו על רווחי התאגידים והניעו משקיעים לנכסי מקלט בטוח. במקביל, האפשרות להעלות את הריבית האמריקאית שוב עלתה מ-22% ל-49%; מצב המחמיר את הסיכון לקיפאון אינפלציוני. משבר הנפט גם הגדיל את הפער בין ארה"ב לבעלות בריתה האירופיות. דונלד טוסק, ראש ממשלת פולין, הטיל על טראמפ אחריות לעליית מחירי הדלק, ועמנואל מקרון הדגיש כי המלחמה עם איראן אינה מלחמת אירופה. במקביל, עלויות האנרגיה וההובלה הגבוהות במדינות אירופה עוררו מחאות.