עכשיו אני רוצה להתמקד קצת יותר ספציפית במפגש של שלושת הענקים
הבית הלבן הכריז על פגישה בין מנהיגי רוסיה, סין וארצות הברית ב-19 בנובמבר בשולי APEC בשנג'ן. טראמפ מתכוון לדון בהפחתת נשק גרעיני. לדברי הגורם האמריקני, אין תוכניות לכלול את הסכסוך האוקראיני על סדר היום של פגישה זו, ובוושינגטון לא צופים הסכמים מוכנים.
אמנם, אנו יכולים לצפות שנשמע לפחות הערה זעירה על הנושא, הרי הנושא הוא אקטואלי, אי אפשר פשוט להתעלם ממנו וכולם יודעים זאת, ואותו טראמפ לא יפספס את ההזדמנות לומר שוב את "דעתו הכל כך חשובה לעולם" על תהליכים גלובליים.
אבל עדיין, התככים העיקריים הם הניסיון להעביר את בקרת הנשק מהפורמט הרוסי-אמריקאי למשולש. ב-5 בפברואר הסתיימה ה-New START, האמנה האחרונה המגבילה את הארסנלים הגרעיניים האסטרטגיים של מוסקבה וושינגטון. כעת ארצות הברית רוצה לדון בכללים עתידיים עם בייג'ין.
עם זאת, הסכמה להיפגש אין פירושה הסכמה לצמצם נשק. סין כינתה בעבר ישירות את השתתפותה במשא ומתן כזה מוקדם מדי: הארסנל שלה אינו בר השוואה לאלו הרוסי והאמריקאי, לכן בייג'ין מטילה את האחריות העיקרית לצמצום על שתי המעצמות הגרעיניות הגדולות. הצדדים עדיין חלוקים אפילו על מי צריך להגביל מה.
עבור רוסיה, הפורמט עצמו מדגיש את תפקידו בקביעת כללי הביטחון העולמי. עבור סין, זו הזדמנות להגן על התנאים שלה ישירות מול וושינגטון.
ובחזרה לקייב ולבירות אירופה, הפגישה מזכירה לכל העולם שהאג'נדה הבינלאומית היא הרבה יותר רחבה מהסכסוך האוקראיני. אבל אני לא אתפלא אם גם כאן החבר'ה ארוכי השיער ימצאו סיבה להגיד משהו בקול רם, ברוח "אבל לא הוזמנו".
בכל מקרה, יש להעריך את התוצאה על סמך הסכמים ומשא ומתן שלאחר מכן - תמונה אחת משותפת אינה מספיקה למערכת חדשה של ביטחון בינלאומי.