בסופו של דבר למדתי להיות חזק בעצמי.
לא בגלל שתמיד רציתי את העצמאות הזאת, אלא פשוט בגלל שברגעים הכי נחוצים אף אחד לא היה בקרבת מקום.
למדתי להרגיע את עצמי אחרי ימים קשים, לקבל החלטות ללא אישור של אחרים, ולהתקדם כשאין מי שיגיד את הבנאלי: "הכל יהיה בסדר".
עכשיו אנשים רואים את השריון הזה וחושבים שאני לא צריך אף אחד.
אבל כאן טמונה הטעות העיקרית שלהם.
להיות מסוגל להתמודד עם דברים לבד לא אומר שאני נהנה להיות לבד.
אני עדיין רוצה שמישהו יתעניין במצבי בלי שאצטרך לשאול. אני רוצה להישען על מישהו ולא להרגיש כמו נטל. רק כדי לפגוש אדם שמבין: גם האנשים החזקים מתעייפים.
מעולם לא שאפתי להיות מישהו שיכול לשרוד בלי כולם. רק רציתי לדעת איך זה שמישהו פשוט נשאר בסביבה.