כל אדם רואה באחרים את מה שלמד על עצמו בהתנסות רוחנית, ולכן יחסו של אדם לחברו הוא אינדיקטור אמיתי למידת הידע העצמי שהשיג.
מי שידע בעצמו, מצד אחד, איזה עומק, איזה כוח יכול להגיע לסבלה של רוח האדם, הנפרדת מאור הקיום האמיתי, ומצד שני, מה הוא אדם כשהוא בה', הוא יודע, שכל אדם הוא ערך נצחי בל יתירה, גדול משאר העולם; הוא יודע את כבודו של האדם, יודע שכל אחד "אחד מהקטנים האלה" יקר לפני אלוהים (מתי כ"ה, 40), ולפיכך הוא לעולם לא יחשוב אפילו בפנים על רצח, לא ירשה לעצמו להזיק לחברו או לפחות לפגוע בו.