גינוי
שיפוט צודק צריך לחול על עצמנו, ולא על אחרים, ואין לשפוט את עצמנו על פי פעולות חיצוניות, אלא על פי מצבנו או הרגשתנו הפנימית.
היזהרו מלשפוט ולגנות, במיוחד זקנים. זה הגרוע מכולם ומוביל לבלבול אינסופי. לשתוק בתא שלך פירושו לא לשפוט או לדבר בטלה.
אין צורך לשפוט כי אתה לא יודע את נפשו של מישהו אחר. התבונן יותר בעצמך, וכאשר אתה קורא ספרי קודש, יישם אותם על עצמך ותקן את עצמך, ולא על אחרים. אחרת, אתה תדע הרבה, ואולי תהיה גרוע יותר מאחרים... השודד בילה שלושים שנה כגנב ולאחר שחזר בתשובה, נכנס לגן העדן. והשליח יהודה היה תמיד עם האדון המורה ובסופו של דבר בגד בו.
הקנאה היא מעבר להגיון שלך, עזוב אחרים! לפעמים נדמה לך שמשהו הוא רק חיצוני, אבל הנשמה של כל אדם עמוקה, ולכן ה' אסר פעמיים לא רק לגנות, אלא גם לשפוט. ולהן <האחיות>, אולי, יש טוב סוד כזה, שפותר בהן כל שאר החסרונות... ושאינך רואה. יש לך הרבה יכולת להקריב, אבל ה' אמר: אני רוצה רחמים, לא הקרבה. אבל יש לך מעט רחמים - זו הסיבה שאתה שופט את כולם ללא רחמים; אתה מסתכל רק על הצד הרע של אדם ולא מציץ לטוב, אבל אתה רואה את הקורבנות שלך ומתנשא בהם.
בכל פעם שאתה שופט מישהו, אמור לעצמך: צבוע! ראשית הוצא את הקורה מהעין.
הקורה בעין היא גאווה. לפרוש היו כל המידות הטובות, אבל היה גאה, אבל לגבאי הייתה ענווה והיה טוב יותר.
בכל מקום יהיה צורך בענווה, סבלנות ואי-שיפוט של אחרים. רק באמצעות האמצעים הרוחניים הללו ניתן לרכוש חופש שלווה של הנשמה בפרופורציה למידת הרחבת עצמנו לענווה, אורך רוח ואי-שיפוט של אחרים. אם אלו שהתירו או התנשאו לעצמם את הזכות לשפוט מצאו חסרונות ואי-סדרים אצל האדון עצמו, מקור כל האמת, וקוראים לו חנפן, שומרוני וגרוע מכך, אז איזו מסקנה הם לא היו מסיקים לגבי אנשים רגילים? הכי טוב והכי משתלם לנו לקיים את מצוות השליח האומר: על כן אל תדון בשום אופן לפני הזמן, עד שיבוא ה', אשר יאיר את הנסתר בחושך ויגלה את כוונות הלב, ואז יהיה לכולם שבח מה'.
אתה צריך לשים לב לחיים הפנימיים שלך, כדי לא לשים לב למה שקורה סביבך. אז אתה לא תשפוט.
️ נכבד אמברוז מאופטינה (גרנקוב)