העולם כל הזמן אומר לך מה אתה צריך להיות כדי להתקבל: מצליח, חזק, עליז, נוח, בטוח בעצמך.
ובאופן בלתי מורגש אתה מתחיל להסתגל. אתה אומר מה שהם רוצים לשמוע ממך, אתה מסתיר את מה שאולי מישהו לא אוהב, אתה מנסה לעמוד בתדמית שאתה עצמך הגעת אליה פעם.
ואז יום אחד אתה תופס את עצמך חושב: כל כך הרבה זמן ניסיתי להיות מישהו שאפשר לאהוב עד שכמעט שכחתי מה אני באמת.
לחזור לעצמך לא מתחיל בלהיות אדם טוב יותר. לפעמים - עם רשות להיות לא מושלם. לא אוהב את זה. לטעות. אל תתאים לציפיות של אנשים אחרים.
אתה לא חייב לאהוב את כולם.
אולי החופש מתחיל דווקא ברגע שבו אתה כבר לא צריך אישור של מישהו אחר כדי להיות עצמך.