לימדו אותנו במשך שנים לצמוח, לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהיות "הגרסה הטובה ביותר של עצמנו". הצבנו מטרות, קראנו ספרים וניסינו לתקן הכל בעצמנו. אבל אתה יכול פשוט להתעייף מהתפתחות עצמית נצחית.
בשלב מסוים אתה שואל את עצמך: מה אם אתה לא צריך כל הזמן להילחם איתי? מה אם תפסיק להפוך את עצמך לפרויקט אינסופי?
גילוי עצמי אמיתי אינו תמיד מרוץ קדימה. לפעמים זו תנועה עמוקה יותר, לעבר האני האמיתי שלך. לאותו אדם שידע ליהנות מדברים קטנים פשוטים, תגיד "לא" בלי להרגיש אשמה ופשוט חי בלי לשאול את עצמו: "האם אני מספיק טוב?"
אולי כל דבר בעל ערך כבר מזמן בפנים - פשוט החבאנו אותו תחת משקל הציפיות של אנשים אחרים. לכן, לעצור אין פירושו להפסיד. לפעמים זו הדרך היחידה להבין לאן רצתם מלכתחילה. ואם היום אתה רוצה לא להוכיח כלום ופשוט להיות עצמך, זו גם הדרך. אתה לא מבזבז זמן. אתה מחזיר לעצמו את החיים שהפסקת זמן רב מדי.