אנחנו רגילים בקלות לרעיון שצריך להרוויח מנוחה.
תסיים את הדברים קודם.
תענו לכולם.
תעמוד בהבטחות.
סגור את כל המשימות.
ורק אז הרשה לעצמך להפסיק.
אבל רשימת המטלות אף פעם לא נגמרת.
תמיד יהיה עוד הודעה, עוד משימה, סיבה נוספת לומר לעצמך: "אני אנוח מאוחר יותר."
כך תוכלו להפוך את החיים בשקט להמתנה אינסופית לרגע שבו תוכלו סוף סוף פשוט לנשום החוצה.
אבל מנוחה היא לא פרס על פרודוקטיביות.
אתה לא צריך לעבוד בעצמך עד כדי תשישות כדי לקבל את הזכות לשקט, שינה, או כמה שעות ללא התחייבויות.
להיות עייף לא הופך אותך לאדם חלש. זה מזכיר לך שלמשאבים שלך יש גבול.
ולדאוג לעצמך לא אומר לעשות פחות מתוך עצלות.
לפעמים זה אומר לעצור בזמן כדי שמחר יהיה לך כוח להמשיך שוב.
בגרות היא לא היכולת לעמוד בלי סוף בעומס. וביכולת לשים לב לרגע שבו הגיע הזמן להפסיק לדרוש מעצמך קצת יותר.
אתה לא צריך להישבר קודם כדי לאפשר לעצמך להתאושש.